שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״א סימן ב׳

נסתפקתי במי שנשבע שלא יאכל אם גם טעימה בכלל השבועה והנה בהא דאמרו בברכות דף י"ד בעי מיניה אשיאן וכו' מר' אמי השרוי בתענית מהו שיטעום אכילה ושתיה קביל עליו והא ליכא או דלמא הנאה קביל עליה והא איכא א"ל טועם ואין בכך כלום ולפ"ז כיון דגם בתעניות אף דלא ביאר בהדיא אכילה ושתיה אפ"ה טועם ואין בכך כלום מכ"ש באומר בהדיא שלא אוכל דשרי לטעום. אך עדיין יש לעיין כיון דקיי"ל דהנשבע שלא לאכול אף ח"ש אסור וכמבואר סי' רל"ח ס"א וכיון שכן שוב מהראוי לאסור אף בטעימה דעכ"פ כ"ש איכא ובשלמא בתעניות העיקר התענית הוא מאכילה וכל שלא אכל רק טעם ל"מ אוכל וכדאמרו אכילה ושתיה קביל עליה והא ליכא אבל כאן עכ"פ ח"ש אסור. איברא דלפ"ז מהראוי שגם בתעניות יאסר טעימה משום ח"ש עכ"פ. אך נראה דל"ד דהרי באמת גם בנשבע שלא לאכול מהראוי להבין למה יאסר בכ"ש כיון דהוא לא רצה לאסור עצמו רק בכזית ול"ש כאן חזי לאצטרופי וכבר צווח בזה המלמ"ל והביא בשם הר"ן שפלפל בזה ומסיק דכיון דהוה איסור כל איסור אסרה התורה כ"ש משום חזי לאצטרופי וא"כ זה דוקא בנשבע שלא לאכול דאכילה עכ"פ אסור מדאוריית' אבל בתענית שהוא לא הזכיר כלל ענין אכילה ורק השלילה שיתענה ולא יאכל וא"כ כיון דאכילה ושתיה קביל עליה זה אינו בכלל אכילה ול"ש כאן ח"ש דזה אינו מענין שאסר עצמו דזה אינו בכלל אכילה שקיבל עליו ובשלמא כשנשבע שלא לאכול נמצא נעשה הכזית שם איסור עליו וממילא ח"ש אסור משום חזי לאצטרופי אבל כאן לא הזכיר כלל רק שקיבל עליו להתענות רק שממילא התענית הוא מאכילה ושתיה וא"כ רק אכילה קביל עליה וז"ב. מיהו י"ל דלפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ו דח"ש דאסור הוא משום דאחשביה מדאכליה ע"כ דאחשביה א"כ כשטועם ופולט וא"כ לא אחשביה כלל דהרי לא רצה לאכול כעת רק שטועם לדעת אם חסר תבלין ומלח וכמ"ש רש"י שם וא"כ עכ"פ ל"ש דאחשביה ולפ"ז בטועם ובולע אפשר דאסור: