שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״א סימן י׳

וראיתי בשו"ת הריב"ש סי' רפ"ח שכתב דטעימה אינו אסור רק מדרבנן דלמא יבא לאכול דאי ד"ת כמו ח"ש לבעי מטעמת ברכה הרי שכ' דטעימה אף ח"ש אין בו ולפ"ז נפשט הבעיא הנ"ל דלפ"ז מותר כשנשבע וע' בט"ז ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ב' דמשמע ג"כ דטעימה אינו רק דרבנן ולכך בספק מותר לטעום דהו"ל ספיקא דרבנן וע' בפרמ"ג שם במ"ז מ"ש בדברי ריב"ש אלו ויש ליישב קושייתו ואין להאריך כאן ועכ"פ דברי הט"ז שכתב דמודר אסור לטעום צע"ג כיון דטעימה אינו רק דרבנן ולא הוה בכלל ח"ש א"כ אכילה ושתיה קביל עליה ולא טעימה. איברא דלפ"ז צריך להבין בהא דאמרו במדרש ויפדו העם את יהונתן שהתירו לו השבועה כמ"ש רש"י שם והא כיון שלא היה רק טעימה ובכלל שבועת שאול לא היו רק על אכילה ולא על טעימה ואולי מ"ד מטעמת א"צ ברכה חולק באמת וס"ל דלא התירו לו כלל או שהתירו לו השבוע' היינו אותה שבועה שנשבע שאול אח"כ שיהונתן ימות ואמרו לו דלא עבר על שבועתו והתירו לו שבועתו האחרונה ודו"ק וע' בשבועות דף כ"ב דאמר רבא מחלוקת בשלא אוכל אבל בשלא אטעום דברי הכל בכ"ש פשיטא מ"ד לטעום נמי כדאמרי אינשי קמ"ל ופירש"י דטעימה נמי ל' אכילה היא כדאמרי אינשי נטעום מידי וכן אמרו שם ע"ב ואבע"א סברא היא דאמר אינש לחבריה נעייל ונטעום מידי ואזלי ואכלי ושתו הרי דטעימה ל' אכילה היינו דטעימה ל' אכילה היא ג"כ אבל לא שהאומר לא אוכל כוון לטעימה וגם הא באמת לא אזלינן בתר לישנא דב"א דהרי לא אטעום חייב בכ"ש וכבר כתב הר"ן בפ"ק דחולין דף י' גבי נגע דאף דישנו בכלל לשונו אבל לא אמרי' שכוון דוקא לזאת מה שהוא רק בכלל הלשון ע"ש ותבין: