והנה לכאורה ק"ל הא דהשביע שאול האיש אשר יאכל לחם היום ואח"כ אכל יהונתן דבש ואפ"ה בכלל השבועה היה והוא תימה דדבש פשיטא דאינו בכלל לחם ורש"י הרגיש בזה וכתב לחם כל מאכל משמע והיא תימה דאף דבאמת כל מאכל בכלל אבל בשבועה וארור דאזלינן בתר הל' ועיקר הוא ל' בני אדם וא"כ איך נכלל בלשון לחם דבש וע' ביו"ד סי' רמ"ז ותמצא דפשיטא דאינו בכלל ובפרט לפמ"ש רש"י דהי' סוק"ר הגדלים בקנה ופשיטא דאינו בכלל לחם וכמבואר וע' באו"ח סי' ר"ב שנחלקו הרמב"ם והטור אם לברך שהכל על הסוק"ר או ב"פ העץ אבל עכ"פ אינו בכלל לחם וע' ברמב"ם שם שמדמה לדבש תמרים ויש לי ראיה מכאן דקרוי דבש בלשון המקרא ואפשר כיון דהטעם של שאול היה כדי שינקם מאויביו א"כ כל מידי בכלל הארור דאזלינן בתר הכוונה ולא בתר הלשון:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״א סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.