ובזה מיושב מ"ש התוס' דמיירי בתענית יחיד אבל בתעניות הכתובים לא וכתב הב"י סי' תקס"ז דהיינו בתעניתים שהם מד"ק והיינו דשם לא קיבל עליה רק דחז"ל תקנום וא"כ הו"ל שם איסור בפ"ע ושוב אף ח"ש אסור וכמו בנשבע וממילא גם טעימה בכלל. ובזה מיושב היטב מ"ש התוס' בד"ה טועם ואין בכך כלום פי' ר"ש שחוזר ופולט דל"ח הנאה אבל בולע לא אפי' בשאר תעניות ותמה הפ"י דלמה כתבו כאן ל' אפי' בשאר תעניות ואדרבא בשאר תעניות יש להחמיר טפי ע"ש שנדחק. ולפענ"ד הדבר נכון דבשלמא לענין גוף הטעמה י"ל דשאר תעניות דלא תלוי בקבלתו עכ"פ ח"ש מקרי אבל לפי מה דהשיב דאין בכך כלום והיינו דאינו בגדר הנאה כלל דאף דהנאה קיבל עליה מ"מ אין כאן איסור משום דטעימה ל"ח הנאה כלל והרי א"ל לברך כלל וכמ"ש למעלה בשם הכנה"ג א"כ לענין טעימה ובולע טפי יש להקל בתעניתים הכתובים דכיון דהוא לא קיבל כלל על עצמו א"כ אין איסור הנאה ורק שחז"ל צוו להתענות א"כ דוקא אכילה אסרו אבל טעימה ל"מ אכילה אף שנהנה אבל לענין תענית יחיד שהוא קיבל על עצמו הנאה ורק דכ"ז שפולט לא מקרי הנאה כלל אבל כל שבולע יש לאסור לזה כתבו דאף בשאר תעניתים אסרו בבליעה וז"ב ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס״א סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
