ודרך אגב ארשום כאן מ"ש הש"ך בסי' ע"א ס"ק ח' דשאר הראש מותר לפי שעצם הגלגלת מפסיק בין דם שבתוכו לבשר ואפי' אם קצת הדם נפלט ונכנס לתוך הבשר כבכ"פ וכתב הש"ך דטעם הראשון עיקר ולרווחא דמלתא כתבו התירוץ השני ונ"מ דאם הבשר שנמלח עמו פלט כל דמו וצירו אפ"ה מותר וע"ז תמה ש"ב הגאון בח"ד ותורף דבריו דהרשב"א והרא"ש לא כ"כ רק כיון שיש שורייקי דמא בקרום המוח והוה כדם הכנוס דל"ש ביה כבכ"פ ע"ז הוצרכו לחדש דהגלגלת מפסיק אבל לענין שאר הדם שבמוח ודאי מהמצה דרך הגלגלת כמ"ש הרשב"א עצמו לחלק בין שורייקי דדמא שבקרום ושאר דם שבעצמות והובא בש"ך ס"ק יו"ד ולזה צריך לומר הטעם משום כבכ"פ וא"כ שוב כל שכבר פלט כל דמו וצירו אסור ע"ש. ולפענד"נ ליישב דהנה מ"ש דעיקר הקושיא על שורייקי דדמא דהוה כדם בעין כיון שהוא כנוס וכמ"ש הש"ך סי' כ"ב ס"ק ו' וס"ק ח'. הנה גם בדם הלב אמרו כן וע' בט"ז סי' ע"ב ובש"ך שם. אמנם המעיין ברשב"א יראה בדיני מליחה בית ג' שער ג' דף מ"ט דפוס וויען ימצא שלא כ' כלל משום דהוה דם בעין. ותדע שהרי כתב דאפי' יוצא קצת אין בכך כלום דכבכ"פ והרי בדם בעין ל"ש כבכ"פ וניהו דהש"ך כתב דלרווחא דמלתא כ"כ אבל מ"מ ע"כ דס"ל גם בזה כבכ"פ דאל"כ אין הדין אמת ואולי באמת מיירי הרשב"א לענין שאר דם שבמוח ושבקרום וס"ל דהגלגלת מפסיק לכל הדם שבמוח וקרום ומ"ש ששורייקי דדמא הוה ככנוס משא"כ בדם האברים במעט מליחה נפלט ונתמצה. הנה גם לדברי הת"ה אינו מובן הסברא דמה ענין כנוס שמקרי דם בעין לענין זה שיהי' אסור ולא יועיל מליחה שבעצם לזה ולפענ"ד כוונה עמוקה כוון בזה דהנה כבר נודע הבדל שבין משקין מפקד פקידי למבלע בליעי בפסחים ל"ג וכן לענין דם בתולים דמבעיא בכתובות דף ה' אי מפקד פקיד או מבלע בליעי דהוא שכל שמופקד בתוכו אינו חיבור להבתולים או להאוכל רק שהוא כנוס בתוכו כדרך שמפקידין איזה דבר בתוך התיבה ומבלע בליעי הוא חיבור וז"ש הרשב"א דשאר דם שבאברים הוא מבלע בליעי בתוך האבר וכאלו הוא אחת ומה"ט הוא קרוש ולכך המליחה מוציא הדם שבתוך העצם של האבר אבל בדם המוח שיש בו שורייקי דדמא א"כ אינו מחובר להאבר הראש רק שהוא כמפקד פקיד בתוכו וזה אינו יוצא ע"י מליחת העצם ולכך אינו מועיל וצריך להטעם שהגלגלת מפסיק וא"י וז"ב כשמש לפענ"ד:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס׳ סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
