והנה הרב החריף מוה' צבי יהודה הכהן מראווא נ"י אמר ליישב קושית הרז"ה הנ"ל עפמ"ש הש"ך דדם אינו מפעפע ואינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב ודוקא בדם הנבלע אבל בדם מחמת עצמו שפיר נאסר ע"י מליחה וצלייה וה"ה כאן אותו דם הנבלע במלח אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב זהו תורף דבריו וכוונתו למ"ש הש"ך בסי' ק"ה ס"ק ח"י. אבל דבריו תמוהין דמה בכך דהדם א"י לצאת אבל המלח שבלע מהדם ודאי מתפשט בכל הבשר וא"כ הרי המלח נאסר ויוצא להבשר ונאסר וע"כ הדבר צ"ע. ולפענד"נ בישוב הקושיא דל"ש נ"נ במלח דדוקא בדבר שקיבל טעם איסור שייך לומר דנ"נ אבל המלח אין דרכו לקבל טעם מהדם רק שמושכו מהבשר ומפליטו אבל אינו מקבל טעם מהדם אף שנבלע בהמלח אבל אינו נותן טעם בו ואין כח בדם לתת טעם בהמלח והמלח אינו מקבל הטעם וא"כ הוה כמו שהדם מפקד פקיד בו אבל כל שלא נתן טעמו בו לא אמרי' נ"נ ול"צ רק ס' נגד הדם ובשלמא כשנתבשל בלי הדחה אחרונה הרי הדם מתפשט בהמלח ונתן טעם בו ככל דבר המבושל משא"כ ע"י מליחה אינו נותן הדם טעם בהמלח רק שנבלע בו ול"ש בזה נ"נ כנלפענ"ד וגם לפמ"ש הרא"ה בבדק הבית שם דהדם פגום וא"י ליתן טעם ודאי א"ש אבל המשמרת משיגו בזה אבל מ"ש נלפענ"ד נכון:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס׳ סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.