שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס׳ סימן ד׳

ובזה ממילא מיושב גם מה שמולחין שנית בכשא"מ כיון דהודח מקודם ל"ח כלל וז"ב ודו"ק וע' ברא"ה בית שלישי שער שלישי שדעתו ג"כ כדברי הרמב"ם וכפי' הר"ן דאין המליחה מפליט רק מה שבשטח הבשר ולא מה שהוא בתוך הבשר ע"ש והרשב"א במשמרת וע' בחידושי הר"ן בחולין קי"ג. ומן האמור הן נסתר מחמתו מה שחידש שארי הגאון בחוות דעת הלכות מליחה סי' ס"ט ס"ק א' דהא דנחלקו בחולין דף קי"א אי מליח כרותח אינו רק בכדי קליפה היינו מצד רתיחות המליחה אבל מה שמטבע המלח להפליט דם לכ"ע יכול להוציא כל הדם והרי בחתיכה עבה מוציא כל הדם ע"ש והרי לשיטת הרמב"ם והרא"ה באמת אין מליחה מוציא רק מה שבשטח החתיכה גם מה שחידש הח"ד שם דכשם דהמלח בטבעו מושך הדם אליו כמו כן מה שבטבעו להבליע יוכל להבליע אף ביותר מכדי קליפה ולא שייך איידי דטריד למפלט כ"א מה שע"י רתיחת מליחה ולא מה שבטבע המליחה אך זה אם המלח אינו עוסק בפליטה אבל אם עוסק בפליטה אינו עושה פעולת בליעה ע"ש שהאריך והנה כל אלו הסברות חידש ולא מצאתי סיוע ולפענ"ד דבריו צ"ע מהך דמרי בר רחל דאמלח ליה בשר דשחוטה בהדי בשר דטריפה אתא לקמי' דרבא א"ל הטמאים לאסור צירן ורוטבן ופריך ולימא לי' מדשמואל דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח ומה קושיא דהא מהך דשמואל אין ראיה רק לאסור בקליפה מתורת רותח דמליחה ומשום ציר ורוטב כיון דהאיבעיא היה אם שייך איידי דטרוד למפלט לא בלע בשמנונית דאיסור כמו בדם ופשיט ליה מהך דצירן ורוטבן דשמנונית נוח לבליע מהדם וא"כ שוב הו"ל איסור מצד טבע המלח ואסור בכולה ומיהו יש לדחות דשם כיון דעסוק בפליטה לא מבליע המלח וכמ"ש בח"ד שם אמנם בחידושי ריטב"א שם כתב לדחות פירש"י דזה פשיטא ליה דאף דטרוד לפלוט דם מ"מ שמנונית בלע שהוא דבר רך והאיבעיא היא אם יש כח במלח להפליט שמנונית כמו דם וע"ז פשיט לי' מהטמאים לאסור צירן דמסתמא ציר היוצא מדבר חי אינו נפלט אלא ע"י מליחה ולפ"ז מה שנבלע הוא ג"כ ע"י מליחה וא"כ שוב מהראוי לאסור בכולם ול"ש לומר דעסוק בפליטה דהא לענין שמנונית דאיסור דנוח לבלוע יש כח במלח להבליע אף שעוסק בפליטה וע"כ צ"ל דמ"מ אינו מבליע רק מתורת מליח הרי הוא כרותח ודו"ק. אמנם אחר העיון אין זה ראיה דבלא"ה יקשה דהא רבא דאסר מהטמאים הוא בכולה כמ"ש הרמב"ן והפוסקים והרשב"א במשמרת בית שלישי שער שלישי בדפוס וויען הוא בדף מ"ו וכתב דאף דבשאר איסור בחם לתוך צונן בקליפה סגי כאן כיון שהטפות מלוחות מרובות ונוטפות תמיד אוסר בכלן וא"כ גם מתורת מליח הרי הוא כרותח אוסר בכולה וע' בחולין דף צ"ז גבי אטמהתא דאמלח בגידא דנשייא דאסרו ג"כ מתורת מליח הרי הוא כרותח ומשמע דהוא בכולה וכמ"ש הקדמונים והוא ג"כ משום דהטפות מלוחות מרובות ואוסרות בכולה וא"כ אין ראיה מזה. אמנם לפענ"ד בלא"ה לא מסתבר לומר דמתורת טבע המלח יאסר בכלו דא"כ בבשר שכבר נמלח והודח ואח"כ מלחוהו שנית עם בשר טריפה שאז אינו עסוק בפליטה שוב יאסר מתורת המלח בעצמו וזה לא מצינו. ומ"ש ראיה דהרי מליח כרותח דצלי ואיך יוציא מחתיכה עבה הדם אין ראיה דהרי הרמב"ן כתב עמ"ש הברצלוני דשיעור מליחה הוא כשיעור צלייה וכתב הרמב"ן דנלמד ממה דאמרו מליח הרי הוא כרותח דצלי אלמא כשם דבצלייה יוצא הדם לגמרי ומכאן ואילך חמר בשר הוא כמו כן במליחה יוצא מידי דמו ושיעורן שוין במציאות ע"ש והובא במשמרת דפוס וויען ע"ש וא"כ חזינן דמה דאמר מליח הרי הוא כרותח דצלי הוא דמוציא הדם כמו צלי ולפ"ז למ"ד דמליח לאו כרותח א"כ אין מועיל מליחה כשיעור צלייה וצריך שישהה כ"כ עד שיוציא דמו לגמרי ובפרט כיון שמלחו מכל הצדדים א"כ פשיטא דמוציא כל הדם ומרוב הטפות המלוחות נעשה חם בכלו וזה לפענ"ד ברור וא"צ לחדש יסודות אחרות בדיני מליחה שהמליחה מצד עצמה מוציאה דם ודו"ק: