וראיתי לדו"ז הגאון בישועת יעקב שכתב דכוונת הב"ח דהוה צלי קדר כיון שהעצם מכסה אין האש מגיע לתוכו ובמחכת"ה לא ידעתי הא בצ"ק הפסול הוא משום דנצלה ע"י ד"א ושייך זה בדבר שא"צ לצלותו אבל כיון דצריך לצלות גם העצמות וא"כ בלא"ה העצם נוגע לשאר בשר הפסח והתורה התירה וה"ה במוח שבתוכו וז"ב ופשוט ומ"ש נכון ולכאורה רציתי לדחות דברי הב"ח דאדרבא כל שנפסל משום הדם שוב יוכל לשברו אח"כ וימלח המוח דהא אף בהיה לו שעת הכושר ונפסל אין בו משום שבירת עצם א"כ יוכל לשברו אח"כ ומה נ"מ בין אם כל הפסח נפסל או מקום א' לבד וע"ז תירץ אביי משום פקע וכמ"ש רש"י ורבא תירץ דמפסיד בידים. ובזה יש ליישב דברי התוס' דף פ"ה שכתבו בד"ה כשהוא דלרבא א"ש ותמה המהרש"א דגם לאביי א"ש. ולפמ"ש י"ל דהכי כוונתם דבאמת לא יוכל לקיים ע"י גומרתא דתאסר משום הדם כקושית הב"ח ועכצ"ל דאח"כ יהי' מותר לשבור. ולכאורה יש להבין דהא צלי לא אסור רק כדי קליפה וא"כ נוכל לקלוף או לטול קצת ושוב אסור לשבור אמנם זה אסור משום הפסד קדשים שמפסיד בידים וא"כ א"ש לרבא דוקא:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק ס׳ סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.