שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ט סימן ט׳

והנה בגוף קושית התוס' בב"מ דף כ' שהקשו דהיכא קאמר ר"ע מה פשיט מר איסורא מממונא והקשו התוס' הא טפי אנן מחמירין בממונא דהא אין הולכין בממון אחר רוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא אפי' היכא דאיכא חזקה דאיסורא נגד הרוב ולא חיישינן שמא במקום נקב קשחיט. ולפענ"ד היה נראה לפמ"ש התוס' בחולין דף צ"ו ד"ה פלניא להקשות היאך אנו מחזירין שטר ע"פ סימנים והא אי אתו סהדי ואמרו פלניא דהאי סימנא והאי סימנא לוה מפלוני לא מפקינן מיניה וכתבו דלא דמי שטר שאין אדם מוחזק בו שיאמר שלי הוא מהדרינן שפיר משא"כ ממון שביד בעלים אין להוציא ע"י סימנים ע"ש. וביאור הדברים כיון דכעת אינו מוציא כלום כ"א שמחזיר השטר וגם אינו מוחזק בשטר דיהי' שייך חזקת ממון רק שע"י השטר יבא לידי הפקעת ממון אח"כ אבל גוף החזרת השטר אין אדם מוחזק בו שיאמר שלי הוא לא אכפת לן ולפ"ז גם כאן בשלמא בגט דאם אנו מהמנין לשליח שגט שלו הוא א"כ האשה מתגרשת בו ומוציאין אותה מחזקת א"א א"כ זו האשה יש לה חזקת א"א והיא אומרת הגט לא נכתב לשמי ואני מוחזקת עודנה בא"א ולכך חיישינן לשני שוירי אבל בממונא ניהו דזה יש לו חזקת ממון הא המעשה ב"ד שמחזירין אין אדם מוחזק בו שיטעון שלי הוא וכל הטעם דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא בשביל חזקת ממון דאלים א"כ זה כשאנו דנין על ממון אבל לענין השטר אין אדם מוחזק בו ושפיר מחזירין אותו וז"ב כשמש לפענ"ד: וראיתי בפ"י שכתב ליישב קושית התוס' כעין מ"ש דבממון דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא משום חזקת ממון משא"כ כאן דמי שמצאה אין לו חזקת ממון בזה ואין לו שום זכות ולמה לא יחזור משא"כ בגט דהוה חזקת א"א. הנה כי כתב ככל דברי אבל אם הי' רואה דברי התוס' בחולין הנ"ל היה מחזק דבריו יותר ששם ג"כ כתבו התוס' דשטר שאין אדם מוחזק בו לומר שלי הוא מהדרינן ליה והיינו דזה המוצא אין לו שום חזקה: