שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ט סימן י׳

הן אמת דעפ"ז יש לתמוה במה דרצה הש"ס בב"מ דף כ"ז ללמוד סימנים בגט אשה מממונא והא שאני התם דבעל אבידה לא מקרי מוחזק דהיינו מי שמוצאה וכמ"ש התוס' בכתובות דף ט"ו ולכך סמכי' אסימנים משא"כ בגט אשה דיש חזקת א"א ואנו מוציאין אותה מחזקתה ומצאתי בפ"י שם שהאריך בזה ות"ל אנא בר גילו בכל הענין. אמנם לפענד"נ דעיקר הכוונה בתוס' במ"ש דשטר שאין אדם מוחזק בו שפיר מהדרינן הוא משום דשטר אין גופו ממון ורק דע"י השטר היא ראיה שזה חייב וא"כ כעת אין אנו דנין על הפקעת ממון ולכך מחזירין וכמ"ש למעלה ולפ"ז גם בגט אשה לאהדורי בסימנים שפי' רש"י שם דהיינו להחזירו לשליח שנאבד ממנו קודם שנתנו לה וא"כ הוה דומיא דשטר ממון שעדיין אין אנו דנין על הוצאתה מחזקת א"א דכל דלא נתן לה לא נתגרשה ואם ימות הבעל מקודם לא תהיה מגורשת דאין גט לאחר מיתה וא"כ אין אנו דנין כעת רק על הגט בעצמו והגט עדן אינו מוציא האשה מחזקתה ושפיר יכולין ללמוד מאבידה אבל כאן בגט אשה דחיישי' לשני יוסף ב"ש פירש"י דמיירי דאשכח בי דינא דר"ה ופירש"י דהיה מקויים בהנפק א"כ מדהי' ב"ד דר"ה ע"כ שמיירי שנתגרשה כבר עי"ז הגט או אפשר דהשליח היה שליח לקבלה וכדומה וא"כ אנו דנין אם כבר הוציאה אותה מחזקתה א"כ שפיר אמר ר"ע היכא פשיט מר איסורא מממונא וז"ב. ובלא"ה נרא' דיש ליישב קושית התוס' דהרי דעת התה"ד סי' שי"ד בשם גליון תוס' בב"ב דרובא דאיתא קמן אזלינן בתרה אף בממון ולפ"ז שני שוירי הוה רובא דאיתא קמן דאנו דנין שע"פ רוב ליכא עוד שוירי ויהי' שם איש ששמו כשם זה שבשוירי כאן וא"כ בממון ג"כ אזלינן בתר רוב. ובזה מיושב היטב מה דרצה הש"ס ללמוד מסימנים דאבידה לגט אף דלא יליף איסורא מממונא מ"מ הא שם אם אנו מסופקים אם הסימנים מוכיחים שזה הוא או לא ל"ש רובא דאיתא קמן והרי אנו חוששין שמא ראה או ידע הסימנים או אומר כסומא בארובה וכמ"ש הר"ן בחידושיו לחולין דף ע"ט גבי סימנים לאו דאורייתא וא"כ שוב ל"ש דהוה רובא דאיתא קמן דאז הסימנים הם בדדמי וכיון שאינו סימן מובהק ביותר הרי יש כמה וכמה חפצים שיש להם הסימנים הנ"ל ולמה סמכינן ע"ז באבידה וע"כ דסימנים דאורייתא א"כ ה"ה בגט משא"כ בשני שוירי דהרוב איתא קמן וז"ב באופן שעכ"פ קושית התוס' אין לה מקום. אמנם נרא' דהתירוץ הראשון וגם השני אם שהם נכונים בסברא מ"מ קושית התוס' עדיין קשה דעכ"פ קושית התוס' היא דמה קאמר היכא פשיט מר איסורא מממונא דמשמע דאיסורא חמור דהא מצינו דממון חמור דאין הולכין בתר רוב ובאיסור מועיל אף נגד חזקת איסור וא"כ ל"ש לומר דכאן גם בממון אזלינן בתר הרוב דעכ"פ מה אולמא דאיסורא מממונא ולמה לא ניזול באיסור ג"כ בתר הרוב דאף דיש חזקת א"א מ"מ באיסור אזלינן בתר רוב אף נגד חזקה משא"כ בממון דעכ"פ כל ששייך חזקת ממון לא אזלינן בתרא וא"כ קושית התוס' חזקה ונצבה כמו נד וע"ז תירצו דבא"א החמירו אף שהוא נגד הרוב כמו במים שאל"ס וכבר כתבתי לעיל בשם גליון תוס' הובא בשטה דאף ס"ס ל"מ בחזקת א"א וא"כ שוב שפיר לא מדמי איסור לממון וז"ב מאד: