שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ט סימן ז׳

ובגוף דברי התוס' שכתבו דיש לחוש שלא ידע מיב"ש אחר ק"ל דהא קיי"ל דשני יב"ש הדרין בעיר א' אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה וכן קיי"ל באהע"ז סי' קל"ו וא"כ היאך אפשר שלא ידע וצ"ל דבאמת בלא"ה נתקשה הריטב"א הובא בשיטה מקובצת בב"מ דכל הסוגיא דאמרו דחיישי' בהוחזקו שני יב"ש היאך שולחין גט לאשתו של א' מהם דלמא אזיל וממטי לאתתא דהאיך וכתב דמשום עיגונא הקלו רבנן דאם שליח מכירה מותר לתת לה הגט וסמכו עליו כשנים וא"כ שפיר משכחת לה דלא ידע זה בחבירו כלל וז"ב. אך בגוף דברי התוס' הנ"ל שכתבו דמדאוריית' ל"ח לשני יב"ש רק מדרבנן משום לעז לפענ"ד לא כתבו התוס' רק לרבה שם דלרבה שם דפשט ממעשה ב"ד יחזיר והקשה לו ר"ע היכי פשיט מר איסורא מממונא וע"ז הקשו התוס' דהא ממון חמור דאין הולכין בממון אחר הרוב וע"ז כתבו דמדאוריית' ל"ח והיינו דרבה לשיטתו הקשה ר"ע שפיר דהוא ס"ל דלנפילה ל"ח וא"כ שני יב"ש הו"ל נפילה דיחיד ואף בש"מ מ"מ תרי יב"ש הו"ל נפילה דרבים עכ"פ והוא ס"ל דגם לנפילה דרבים ל"ח ולא חש לנפילה כלל בממון מש"ה ל"ח לתרי יב"ש רק באיסור משום לעז אבל למאן דחייש לנפילה אף ביב"ש חייש כל דש"מ הו"ל נפילה דרבים וגם בנפילה דיחיד באיסורא חיישי' וז"ב מאד לדעתי. ובזה ממילא מיושב קושית המ"ע הנ"ל דעיקר הסברא היא לאו משום לעז רק דבאיסור החמירו בנפילה והתוס' כתבו דלכך החמירו באיסור משום חשש לעז אבל לעולם אף בבעל עצמו כל דיש חשש נפילה חיישינן וז"ב: