שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ט סימן ו׳

ובזה מיושב היטב דברי התוס' בד"ה מעולם שהקשו מה הועילו במה שיש עדים יותר משאין עדים דגם עתה יש לחוש שמשקר ע"ש והקשו המהרש"ל והמהרש"א דמה קושי' לישני כמ"ש התוס' לעיל דמיירי שראו עדים שמזה הבעל נפל הגט ע"ש ולפמ"ש א"ש דטרם שחידשו התוס' דיש לחוש שלא ידע מיב"ש אחר יקשה שוב ל"ל עדים כלל וכל שראינו שמזה נפל והוא אומר ששלו הוא שוב לא יוכל להוציא לעז וע"ז הקשו שפיר דממנ"פ אם ראינו שנפל ממנו שוב ליכא למיחש ללעז וע"ז תירצו דיש לחוש שמא טעה וסבר שאין שם יב"ש אחר או שחושב שלא אבדו הוא וא"כ יש לחוש ללעז ולכך בעי עדים שיעידו שלא חתמו רק על אחד והוא אומר שלו חתמו וא"כ לא יוכל להוציא לעז דהוא אמר שחתמו לו ולחוש לעדים כעדים זה ל"ח וא"כ לא יוכל להוציא. ובזה מיושב היטב מ"ש התוס' בב"מ ד"ה מעולם דמה שאינו נאמן אף שהוא אומר שמכיר אני שהוא שלי הוא לפי שמספק אומר שהוא שלו והקשה המהרש"א בב"מ שם למה להו לחדש זאת ולישני כגון דהוא אומר שאינו מכיר כלל רק שיודע שבגט שלו חתמו אותן העדים ולכך בעי עדים דאל"כ יש לחוש שמא חתמו ג"כ על גט אחר כיון דש"מ ולפמ"ש א"ש כיון דל"ח לשני יב"ש רק משום לעז וכל שהוא מצווה ליתן מה לעז שייך בזה ולמה לי העדים ולכך חידשו שהוא חושב כן מספק וא"כ שייך לעז ודו"ק היטב כי הדברים לאמרים במועצות ודעת ת"ל וכל דברי התוס' מיושבים כמין חומר: