שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ט סימן ד׳

ובזה מיושב קושית התוס' דכיון דהוחזקו למה יחזיר הא יש עוד יב"ש ולפמ"ש י"ל כיון דאינו רק חשש דרבנן ומשום לעז וא"כ כל שהבעל בעצמו מצוה ליתן לו ליכא חשש לעז ול"ח לזה. אך נראה לפמ"ש התוס' בב"מ ויותר מבואר בגיטין בד"ה מעולם דלכך בעי עדים דהוא לא חשוד לקלקל אותה רק דחיישינן שמא יסבור שאין יב"ש אחר או שאף שיודע מ"מ אין נראה לו לחוש שמא גם אחר אבדו ולכך אומר שהוא שלו וא"כ בזה שייך חשש לעז אף שמצוה ליתן דכל הטעם דבבעל עצמו ל"ש לעז הוא דוקא שם כל שמביאו לא יוכל להוציא לעז שלא כתבו כדאמרו הוא מנקט נקיט לי' בידי' ואתי ומערער בתמי' והיינו דאם לא שברור לו שכדין נכתב לא היה מביאו ועיין בתוס' גיטין דף ב' ע"ב אבל כאן אטו ברור לו הדבר ואדרבא לא חשדינן לי' שיבא ויקלקל ורק שמתחל' סבר שבאמת לא אבדו אחר או שלא ידע מיב"ש אחר ואח"כ כשיוודע לו יבא להוציא לעז על הגט ושפיר הקשו בתוס' דאיך מחזירין כל שהוחזק. ובזה מיושב קושית המהרש"ל והמהרש"א שהקשו דאמאי לא משני התוס' כאן כמו דכתבו אח"כ דלא חשיד לקלקל. ולפמ"ש א"ש דאדרבא לפי שלא ידע שפיר חיישינן ללעז וע"ז כתבו דידענו דממנו נפל גט ואין לחוש ליב"ש אחר כל שלא הוחזק וכל של"ח ליב"ש אחר כל שאין ש"מ שוב לא חיישינן ללעז דידי' וכמ"ש למעל' דכל דאין לחוש ליב"ש אחר אף כשיבא ויערער מאן משגח בו ונאמר לו שאין לחוש לכלום כל שאין ש"מ וז"ב כשמש: