שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ט סימן כ׳

והנה דברי התוס' ב"מ דף כ' הנ"ל שהקשו דמצינו דממון חמור מאיסור דאין הולכין בממון א"ה ותירצו דחומר דא"א שאני וכבר האריכו בזה בבאר יעקב בהלכות מגלה דא"כ היאך קאמר הש"ס בברכות שם איסורא מממונא לא ילפינן ושם שייך קושית התוס' הנ"ל ואין מרפא בתירוצם וע' בפ"י במגלה דף ב' מ"ש בזה ואני תמה עמ"ש בשם המהרח"ש בהא דמצינו בכמה דוכתי דמקילין בממון יותר מבאיסור דהיינו משאל"ס יורדין לנחלה ואין האשה נשאת ואילו בע"א משיאין האשה ואין יורדין לנחלה וכתבו בשם המהרח"ש הובא בספר ט"ג ריש גיטין דבמקום שהענין ואמיתות הדבר הוא בספק אז יש להקל בממון יותר דהא אתיהיב למחילה משא"כ האיסור אבל בדבר שאין לספק באמיתות הענין רק שהוא גזה"כ אז באיסור מקילין טפי דיפה כח חז"ל לעקור דבר מה"ת במקום שסמכו על חכמתם ע"ש ואני תמה דא"כ למה אין הולכין במא"ה דהא גם זה ספק באמתת הענין דגם רוב הוא ספק כמ"ש בשטה ב"מ ז' גבי עשירי ספק ואף דנימא דרוב הוא דבר ברור ולכך הקשו התוס' לענין שני שוירי דג"כ ע"פ הרוב הוא כן ולמה מחמירין באיסור יותר וע"ז חידשו דבא"א מחמירין יותר א"כ יפלו כל דברי המהרש"ח וגם יקשה דהרי גבי אבידה דודאי אין בו ספק מהראוי להקל באיסור יותר ואפ"ה אמרו דאיסורא מממונא לא ילפינן וא"כ נסתר כל בנינו וכל תירוצי באר יעקב שם לא יועילו לזה ובאמת לפענ"ד קושית הבא"י מעיקרא לק"מ דשאני שם דהוא משום כבוד הבריות רוצה לעבור על איסור א"כ פשיטא דאין חכמה ואין תבונה לנגד ד' וכבוד הרב וכבוד התלמיד ודאי כבוד הרב גדול יותר אבל בממון דעיקר מצות התורה רק בשביל שרוצה להטיב לבריותיו א"כ גם כבוד הבריות הוא חשוב וא"צ לטרוח וז"ב ופשוט אבל דברי המהרח"ש תמוהין לפענ"ד וגם קושייתו לפענ"ד לא זכיתי להבין דבאמת מה שחשב הוא דבע"א דאינו נאמן בממון הוא דהוה גזה"כ ולא משום דחיישי' שמא משקר הנה מדברי מיוחסות לרמב"ן סי' ק' נראה דהוא משום דחשדינן למשקר ע"ש היטב וגם קושייתו אין לו מקום דבאמת משאל"ס הוא מטעם רוב ובא"א חשו להחמיר נגד הרוב ולכך יורדין לנחלה דשם אין מוציאין ממון דהירושה בחזקתם אבל להנשא אינה רשאית דבא"א לא אזלינן ב"ר וע' תוס' יבמות ק"כ אבל בע"א דלענין ממון לא האמינה תורה וא"כ אינו בגדר רוב כלל ולכך לירושה אינם יורדים אבל משום עגונא הקלו להאמין לע"א ולשיטת הרבה פוסקים הוא מה"ת דלזה האמינה התורה משום מלתא דעל"ג וכדומה ובממון ל"מ אף בעל"ג וא"כ אין מקום לכל דבריו. והנה נסתפקתי בהך דרבב"ח דנסתפק אי משום ט"ע או משום סימנים היאך הדין במי שבא ואמר שיש לו ט"ע וגם סימנים ונמצא שהסימן אינו כמו שאומר אם נאמן בט"ע או דלמא דאמרינן כיון שאמר שיש לו סי' עם ט"ע צריך לברר גם הסימנים. וגם נסתפקתי אם אמר שיש לו שני סימנים מובהקים או שאינם מובהקים ונמצא א' מהם אמת והשני לא נמצא או שנמצא משונה אם נאמן עכ"פ באותו סי' שנמצא כדבריו. והנה בסימנים מובהקים כיון דהוה כעדים כמ"ש הב"י סי' י"ז וא"כ מה בכך שהסימן השני נמצא משונה מ"מ הוה כעדים ואמרי' דמסתמא לא אייתי חובה לנפשיה כדאמרו לענין רמאי דמסתמא כוונו שאינו רמאי מכ"ש באמירת פיו אך בסי' שאינו מובהק צ"ע אולי כיון דאמר שיש לו סימנים הרבה ונמצא בדאי אין חוששין אף לאותו סימן והדבר אולי תלוי במי שאומר שיש לו שטר וחזקה דנחלקו אי צריך לברר דבריו והדבר צ"ע כעת ולא ראיתי נמי שמתעורר בזה: