והנה לפמ"ש התוס' הדברים יש להם סמך דדוקא באיסור א"א מחמירין אף שהוא נגד הרוב וכפי הנרא' הוא בשביל דא"א היא במיתה מחמירין טפי. אך משמיא אנהירנהו לעיינין דהדבר מבואר בחולין דף קל"ד ספק איסורא לחומרא ספק ממונא לקולא ופירש"י שם משום דספק כרת הוא ועון מיתה היא וכן ביארו בירושלמי שם שעון מיתה הוא וכ"כ הרמב"ם פ"ח מביכורים ה"ט דלכך ספק חייב מפני שעון מיתה הוא וע"ש בכ"מ שהביא הירושלמי וא"כ הרי שלך לפניך דבכרת ועון מיתה מחמירין בספיקו טפי וא"כ ממילא י"ל דאף רוב ל"מ והרי השיטה מקובצת בב"מ דף ז' כתב דרוב ג"כ ספק הוא רק שהתירה התורה וא"כ כיון דבכרת ומיתה מחמרינן בספק שוב גם רובא לא מועיל ודברי הרמב"ם ברור מללו וברוך הפוקח עיני עורים. ומצאתי בפרמ"ג בפתיחה להלכות טריפות שהאריך ג"כ לדחות דברי שו"ת פ"מ והלכה זו העלה דבספק כרת יש להחמיר ע"ש שהאריך בראיות ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ט סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
