שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ט סימן י״א

ובזה מיושב היטב מה דאמרו בברכות י"ט ע"ב ולגמר מינה איסורא מממונ' לא ילפי' והקשה בפ"י שם הא כאן יקשה קושית התוס' דממון חמור וכן הקשה בספר קול לוי ובספר באר יעקב באו"ח הלכות מגלה האריך הרבה בזה. ולפמ"ש א"ש דבאמת אין מקום כלל לקושית התוס' בב"מ שם דבשלמא כשאנו דנין לענין הוצאה מחזקה שפיר מקשו התוס' דהא ממון חמור ואלים חזקת ממון טובא ואפ"ה מחזירין ולמה יהי' איסורא חמור מיניה לחוש לחזקת א"א אבל שם אנו דנין לענין כבוד הבריות אם דוחה איסור וא"כ אף דבממון דוחה כבוד הבריות לבלי להחזיר אבל שם אינו מוציא ממון מחזקתו רק שאינו משיב אבל באיסור החמור ודאי אינו דוחה דבעצמותו ודאי איסור חמור מממון דממון קל שאתיהיב למחילה משא"כ באיסור וז"ב ופשוט ותמהני דבחנם טרחו כל הגדולים בזה. ובזה נלפענ"ד ליישב דברי הרמב"ם בהלכות נחלות פ"ז ה"ג מי שטבע במים שאל"ס וכו' בכל אלו יורדין לנחלה וכו' שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת וכו'. והוא תימה דמנין לו זאת ואדרבא מצינו בכמה מקומות דאף שמשיאין האשה מ"מ אין יורדין לנחלה כגון בששמעו בו שמת וכדומה וכמ"ש שם בה"א וה"ב. ולפמ"ש הוציא כן מש"ס ערוך דהיכי פשיט מר איסורא מממונא וכתבו התוס' דבא"א החמירו ול"מ רוב וא"כ אף שע"פ רוב ודאי מת אותו האיש מ"מ לענין א"א ל"מ ומצאתי לאא"ז הח"ץ ז"ל סי' כ"א שכתב דדוקא לפי שהוא איסור כרת אבל באיסור לאו היינו למידין ממון ממנו דממון חמור מאיסור אף דבעלמא איסור חמור מממונ' דממונ' מאיסור' לא ילפינן מ"מ שאני כאן שהוא להוציא הממון מחזקת מוריש ולתתו ביד היורשים ואי לאו דאיסור כרת הוא הוה ילפינן ממון מאיסור לאו ותמהני דיושב ודורש כמשה מפי הגבורה אבל מנין לו זאת ולא הזכיר דבר מדברי רש"י ותוס' הנ"ל. וגם מ"ש דזה מקרי מוציא מחזקה תמהני דזה לא יקרא מוציא מחזקת המוריש ליורש דמסתמא הרי הוא בחזקת היורש כל שמת המוריש ואין לך לומר רק שנותנין לזה חזקת חי והממון בחזקתו אבל כל שלאיסור מחזיקין שמת ממילא ל"ש חזקת מוריש.