שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ח סימן ב׳

ובזה מיושב היטב מה שהקשו הקדמונים בב"מ שם דאמאי פריך משום שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואמאי לא פריך דיש חשש משום ב"א ולפמ"ש א"ש. אך לפ"ז יקשה דאכתי יש חשש משום פירי וניחוש שמא היה מוקדם ולשיטת הר"ן לא סמכינן בזה על שליח ולא אמרינן דקלא אית לי' וצ"ל דס"ל להר"ן כשיטת התוס' דהקושיא מגיטין הבאין ממדה"י הוא רק למ"ד משום ב"א דמשום פירי ליכא חשש דהבעל כדין מפסיד ולחשש שמא כתב ליתן בניסן ע"ז סמכינן דהלקוחות יאמרו אייתי ראיה ושוב ליכא שום חשש כלל וז"ב. ובזה מיושב היטב דברי הבעל העיטור שכתב במאמר זמן דמהא דאמר וניחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל וזבן פירי משמע דקיי"ל כר"ל דלר"י איכא חשש משום ב"א ע"ש ותמהו כלם דהא הש"ס אמר אלא למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה מא"ל א"כ קאי אליבא דר"י דס"ל כן ואיך כתב דלא קיי"ל כר"י ולפמ"ש א"ש דהרי באמת כבר כתבתי דכל הקדמונים הקשו אמאי לא פריך הש"ס גם למ"ד משום ב"א ומ"ש למעלה דל"ח לזה דהעדים לא יכתבו ז"א דהרי קי"ל כותבין לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו אבל באמת הדבר נכון דהרי התוס' בב"מ שם ובגיטין דף י"ז הקשו דאמאי באמת כותבין וניחוש לחיפוי דיתן לה בצנעא וכתבו דלא מקדים פורענות לנפשיה ולפ"ז זהו כשאין ריעותא לכתחלה יכולין לכתוב אבל כל שנפל ריעותא שפיר יש לחוש דלמא לא חש על אקדומי פורעניות וכתב מקודם ואיכא חשש חיפוי וצ"ל ע"כ דלב"א לא חיישינן דזנות לא שכיחא ואף בנפל לא חיישינן וע"כ דלא קיי"ל כר"י ומה דאמר אלא למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה היינו דניהו דל"ח לב"א אבל עכ"פ איך ניחא לר"י הברייתא דהוא ס"ל דיש לבעל פירות וא"כ יש חשש פירי ודו"ק: