שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ז סימן ו׳

והנה בהא דאמרו בב"ב קכ"ח במלוה שהוציא שטר וטוען הלוה שפרע מחצה ועדים אומרים שפרע כלה דהדין דנשבע הלוה וגובה מחצה בזה נלפענ"ד דאם הלוה משועבד לאחרים פשיטא דאינו נאמן בהודאתו לחוב לאחרים וכמו דאינו נאמן נגד משועבדים דיוכלו לומר דאנן על עדים קא סמכינן. אך יש לדחות דשאני כאן דכל שיכול לזכות אין בידו להפקיר ולהפקיע הזכות של חברו אבל כאן דהלוה צווח וטוען שלא פרע יותר וכל שהודה הרי המלוה גובה וא"כ מה לו להמלוה בחובו של חבירו ובשלמא לגבי משועבדים י"ל דא"י להוציא מידם דיכולין לומר אנן על עדים קא סמכינן וא"י להוציא מידם מספק אבל האחר היאך יכול להוציא מספק דלמא טענת הלוה אמת וגם לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ק"י דלגבי לקוחות אף שהלוה מודה בשטר שכתבו יש לחוש לקנוניא ע"ש א"כ ה"ה כאן א"י להוציא מהמשועבדים אבל לגבי בע"ח אחר מה נ"מ בזה מבזה ובלא"ה י"ל דלגבי לקוחות הוחזק המלוה כפרן שהרי הוא אומר שלא נפרע והעדים מעידין שנפרע ונעשה כפרן בעדים וניהו דהלוה הודה במחצה ופסל העדים אבל א"י לפסול רק לגבי דידיה ולא לגבי הלקוחות אבל לענין ב"ח אחר ל"ש לומר דהוחזק כפרן דהרי נתחייב לו עכ"פ מכח הודאתו וא"כ חיובו כמו כל חיובי דעלמא ובפרט שיש לו שטר ברור וא"כ אין האחר יכול להוציא ונאמן בהודאתו כנלפענ"ד: