שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ז סימן י״ד

והנה בקצה"ח סי' ת"ו הקשה בהא דאמרו בב"ק כי קדמו ודנו ד"נ מאי הוה לחזור ולהדר ד"מ והקש' הא אמרו שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם בו זכה משום דנתייאש ממנו וא"כ גם כאן כל שכבר דנו ד"נ הרי הפקיר שורו והו"ל כמו נגח ואח"כ הפקיר קודם שנגמר דינו דפטור ע"ש מ"ש בזה וכ"כ בזה בעלה מיוחדת. אמנם ק"ל דהיאך אפשר לדיינו הא אין כאן בעל דין דכבר הוא מופקר ואין לו בעלים. הן אמת לשיטת ר"ת דמחיים לא נאסר ול"ל לדידי' מ"ש כל הקודם בו זכה הוא משום כיון דאין לו מכר שהלוקח לא יוכל לזכות בו דעומד לסקל אבל עכ"פ מחיים לא נאסר ויש לו בעלים מקרי ול"ק קושית הקצה"ח וגם קושייתי אבל באמת ר"ת יחיד בדבר וא"כ קשה. אמנם באמת לפמ"ש דל"מ להפקיר כל שחייב לבע"ח וא"כ מכ"ש לענין נזקין דל"מ להפקיר ולהוצי' מבע"ח. אך ז"א דשאני כאן דהפקר בא מרצונו אבל שור הנסקל שנאסר ולא בא מרצונו וממיל' הוא מופקר א"כ אין לו בעלים לגמרי וא"כ איך אפשר לחזור ולדונו. אמנם נרא' דלפמ"ש התוס' בסנהדרין פ"א דכל דאילו מתזמו קמאי מקרי בתראי עדות שאי"ל וא"כ גם כאן כל דאפשר שיהיו מוזמין הך דד"נ יכולין לדונו ד"מ דאולי יתזמו הראשונים ואף דגם אם יתזמו הראשונים יהי' כל הקודם בו זכה מ"מ בזה דהוה הפקר בטעות כל שמגיע לזה נזקין ל"מ הפקירו והוה הפקר בטעות ול"מ לאפקועי ממונו של זה הניזק וז"ב כשמש. והנה ים התלמוד הקשה דמה מקשה הש"ס א"ה תם נמי נדייני' ד"מ בריש' והא הו"ל עדות שאילה"ז דהא כבר נאסר ולא הפסידו אותו. והנה יו"ד כסליו תרכ"ג הי' אצלי הרב מו"ה אלעזר ני' אבד"ק ראהטין והקש' דמה מקשה הים התלמוד הא כל דאילו מתזמו קמאי מהני עדות בתראי דשמא יתזמו קמאי ויהי' תועלת בעדותן אבל כאן היאך שייך שנקבל ד"מ ברישא ואח"כ נדיינו ד"נ דלאיזה צורך נקבל הד"נ הא עי"ז יהי' העדות הראשונ' לבטל' דהו"ל עדות שאילה"ז ומוכרח לומר דנקבלו דאם יתזמו יהיו עדות הראשונ' קיים א"כ כל קבלת עדות הוא דוקא שלא יהי' תועלת בעדותן זה לא מקבלין וז"ב כשמש. מיהו בגוף קושית התוס' בסנהדרין וקושית הים התלמוד לפענ"ד ל"ק דמשכחת לה שלא ידעו זה מזה וכדהקשו בב"ק דף כ"ד ולא מיירי דרמזו רמוזי או שבאו רצופים ול"ק הקושיא ודו"ק. ובפשיטות ל"ק קושית האב"ד מראהטין דממנ"פ אם כל הדין של ד"מ הוא משום דאולי יתזמו העדים א"כ אמאי כשכבר דנו ד"נ אין דנין ד"מ הא נ"מ דאולי יתזמו העדים וע"כ דל"מ להשהות דינו ושאני התם דאם עבר עבירה חמורה ומגיע לו מיתה חמורה עדן לא הוה נגמר דינו אבל הכא כבר נגמר דינו וא"כ גם אם דנין ד"מ ברישא הו"ל עדות שאילה"ז וא"ל דלמא יתזמו העדים הא לא נשהה דינו כלל ודו"ק: