שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ז סימן י״ב

והנה ראיתי דבר פלא בתוס' מנחות דף נ"א ע"ב ד"ה יש לו נסכים שכתבו בזה"ל שהפרישן בחייו דלאחר מיתה הוה הכל הפקר. ולפענ"ד הוא תימה רבא דגם במלוה ע"פ כל שנגבית מיורשים וממשועבדים נגבית כמו כן מזה שהחזיק בהם כמבואר בחו"מ סי' ער"ה סעיף כ"ח בהג"ה ובש"ך ס"ק יו"ד שם ואף ממטלטלי כמ"ש הרשב"א ועיין קצה"ח סי' רמ"ה וא"כ כיון שנתחייב הגר בקרבן ונסכי' א"כ כל שנשאר בנכסיו כדי נסכיו דנעש' הפקר וזכו בו אחרים הו"ל דין מלוה ע"פ ונגבית מיורשים באופן המבואר בסי' ק"ח דל"ש כאן שום חשש ולמה לא יגבה ההקדש מהנכסים כדי נסכים ואף להסמ"ע דבהפקר ל"מ אף שחייב לאחרים היינו בהפקירו מדעת אבל לא בזה שהפקירו בא ממיל' ובלא"ה אני תמה דהו"ל מלוה הכתוב' בתור' כיון דהגר מקריב קרבן עם נסכים כישראל וא"כ צריך להגבות מנכסיו ועיין ברמב"ם פ"א ממחוסרי כפרה הי"ג שכתב דלכך יביאו יורשים עולתה שנשתעבדו נכסי' והשיעבוד דין תורה ובגליון הש"ך סי' ל"ט כתבתי דאף דהראב"ד ס"ל שעבוד' לאו דאוריי' אפ"ה לא השיגו בזה משום דמלוה הכתוב' בתור' היא ע"ש וא"כ גם כאן ודאי דחיובו הוא מן התור' ונשתעבדו הנכסים וצע"ג: