וראיתי בתוס' כתובות דף מ"ב ד"ה ר"ש שכתבו וז"ל וא"ת וכי נימא דסבר ר"ש דאדם מקנה דבר שלבל"ע דאפי' את"ל דאם אמר כלי זו יהא שלך אם ירדו גשמים דחשוב בא לעולם היינו משום דכלי שנותן לו בעולם וזוכה בו למפרע כשירדו גשמים והא דקאמר אם ירדו תנאה בעלמא היא אבל הכא אינו נותן לו הכלי מיד אלא שמייחדו לגבות הימנו קנס אם יתחייב כשיעמוד בדין והא לא בא לעולם הוא. ודבריהם תמוהים לפענ"ד דמה בכך דלא יחדו תיכף רק לכשיעמוד בדין מ"מ ל"ש דבר שלבל"ע דהא מודה ר"נ אם שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה והיינו בתפס וזה לא מכח ספיקא רק דכך הדין כמ"ש בש"ך חו"מ סי' ר"ט ובתשובה הארכתי בזה וא"כ כאן שייחד לו כלי לעשקו למה לא יועיל וא"ל דאינו רק למשכון ומשכון ל"מ בדבר שלבל"ע כמ"ש הבעה"ת שער ס"ד אבל ז"א דכאן ע"כ מיירי שייחד לו לגבות מגוף החפץ ל"ש משכון אך ז"א דהא מיירי רק במייחד לו כלי ולא נתן לו שוב הו"ל דבר שלבל"ע וז"פ:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ו סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.