שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ה סימן ב׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

מ"ש בשם ספר מאיר נתיבים שנסתפק אם גם הבעלים אסורים בשלהם קודם הקטרת אמורים כמו הכהנים בחזה ושוק או לא. הנה הספר אינו ת"י. אבל בגליון הרמב"ם הערתי מזה וכתבתי בפ"ט ממעה"ק הי"א על מ"ש הרמב"ם שם שאין הכהנים זוכין בחזה ושוק אלא לאחר הקטר האמורין כתבתי בזה"ל ה"ה הבעלים אינם זוכים בבשר קודם הקטר האימורין כמ"ש רבינו פח"י מפהמ"ק ה"ז וע' מלמ"ל פי"א ממעה"ק הלכה ד' שכ"כ בהדיא בפח"י מפסהמ"ק ה"ז שם כתבתי עה"ג במ"ש הרמב"ם דהאימורין מתירין את הבשר לאדם וז"ל עמ"ש בפ"ט ממעה"ק הי"א. וכעת ראיתי שהדבר מבואר בביצה דף כ"א דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו וע"ש בש"ס ורש"י שכ' בהדיא דה"ה הבעלים משלהם והוא מוכרח דאל"כ אימתי יש לבעלים חלק בו ואף דיש לדחות כן הוא העיקר עכ"ל שם וכוונתי במ"ש שיש לדחות דהיינו דבאמת י"ל דגם קודם הקטרה מותר רק כיון שעכ"פ לאחר שחיטה משלחן גבוה קזכו שוב מקרי אין להדיוט חלק בו. אבל באמת גוף הדבר נ"ל מוכרח דאל"כ באמת יקשה הא כיון דעכ"פ מגיע להדיוט חלק ניהו דמשלחן גבוה קזכו אבל עכ"פ ממונו הוא ובפרט לשיטת רש"י דגם אחר שחיטה מקרי לריה"ג חלק הבעלים ממונם א"כ יש להדיוט חלק בו ומה בכך דמשלחן גבוה קזכו וע"כ דכיון דאסור קודם הקטרה א"כ אין להדיוט חלק קודם התרת הקטרת האימורין ושוב לא מקרי של הדיוט כיון שמחוסר התרה של ההקטרה וע' בתוס' פסחים דף מ"ז. ובזה יש ליישב קושית הצל"ח שם ע"ש ודו"ק: שוב ראיתי בצל"ח דף כ"א ע"ב בתוס' שעמד על מדוכה זו אם מותר לבעלים קודם הקטרת האימורין והוא מספק עלינו הדבר ורוצה להביא ראיה להיפך מהא דאמרו בפסחים דף נ"ט כיון דלא אפשר עשאום כמי שנטמאו או שאבדו דתניא וכו' נטמאו האימורין וכו' וע"ז הקשה דלמה לא הביא ממשנה ערוכה בפסחים דף ע"ח ע"ב נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם וע"כ כיון דפסח נאכל לבעלים ל"ש לומר דלא חזי כיון דהבשר נאכל לבעלים ולכך הביא מחלק הכהנים ע"ש ולפענ"ד אין כדאי לסתור פשטת הדברים ואין התחלה לקושיא זו דשאני התם דעיקר הפסח הוא בשביל אכילת אדם וכמ"ש רש"י שם ופשיטא דאינו מעכב החלב הבשר אבל בשאר קדשים דאדרבא הכהנים והבעלים זכו משלחן גבוה לכך ה"א דכל שלא יקרבו האמורים לא חזי לאכול הבשר וע"ז הביא מחלק הכהנים וז"ב:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.