ובזה עמדתי על דברת התוס' בד"ה ובמוקדשין שהקשו אף על גב דמפרכסת הרי הוא כחי' לכל דברי' חיישי' שמא יגע אחר הפרכוס א"נ דוקא לענין העמדה והערכה היא כחיה אבל לענין ט"א הרי היא מטמאה לאחר ששחט שנים או רוב שנים כדאמרו בחולין דף קכ"א ודבריהם תמוהין דקארי לה מה קארי לה הא הך דמפרכסת הרי היא כחיה אינה משנה בשום מקום רק דנלמד מהך דדף קכ"א וכמ"ש התוס' בחולין דף ל' וא"כ הרי שם מבואר דמטמא ט"א וכבר עמדו בזה בספר לב ארי' שם ובמי נפתוח באמנה ופרפר א' ולפמ"ש א"ש דהכי מקשה כיון דמפרכסת הרי היא כחיה לענין העמדה והערכה וה"ה דיכול לשאול א"כ שוב ל"ש חיבת הקדש כיון דיכול לשאול ולפדות וא"כ שוב צריך הכשר ומהיכן הוכשר וע"ז כתבו דחיישי' שיגע לאחר פרכוס דאז לא יוכל לפדות ושייך חיבת הקדש וע"ז חדשו דא"נ דמטמא ט"א כל ששחט רוב שנים והיינו אף דיכול לשאול ולפדות כל כמה דלא שאל ולא פדה הרי הוא מטמא ט"א דחשוב אוכל וחיבת הקדש מכשיר. ובזה מיושב ג"כ מה דהקשה הל"א שם דלמה ציינו התוס' דוקא על מוקדשין ולא הקשו על חולין שנעשו עטה"ק דצריך סכין ארוכה דלמה לי סכין ארוכה והא מפרכסת הרי היא כחיה. ולפמ"ש א"ש דבחולין אין מקום לקושייתם דהא ט"א מטמאת מששחט שנים או רוב שנים ועיקר הקושיא על קדשים דל"ש הכשר דחבת הקדש ולא העבירו בנהר דבשאר קדשים ל"ש רצון בעלים. אך בגוף דברי הקצה"ח שהקשה דקדשים לית לי' בעלים והרי בעינן רצון בעלים לא זכיתי להבין דאדרבא אם אינם ממון בעלים שוב הוה רצון הגזבר של הקדש רצון ורצון ההקדש הו"ל רצון וגם הרי רש"י כ' דניחא ליה לבעלים דעורן שלהם ע"ש וא"כ גם בק"ק דעורן לכהנים ניחא להו לכהנים וכל שיש להם חלק שוב מועיל רצון שלהם דהרי גם לאסור כל שיש לו שותפות יכול לאסור וה"ה להכשיר. מיהו י"ל לפמ"ש בתשובה אחת דעור שהכהנים זוכין היא ג"כ משלחן גבוה א"כ שוב בק"ק אין להם בעלים מקרי דהעור לא זכו עוד הכהנים כ"ז דלא נשחט ונקטר כהלכתו והבעלים לא מקרי בעלים בק"ק וא"כ צריך ג"כ לבא מתורת חיבת הקדש ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ה סימן ט״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
