והנה בפלוגתא דר"י ור"ש הנ"ל דלר"ש כל שהביאו לעזרה אינו חייב באחריותו הנה בלמדי במס' זבחים דף ד' ע"ב אמרו שם ונרצה לו לכפר עליו ר"ש אומר את שעליו חיוב באחריותו את שאינו עליו אינו חייב באחריותו הנה מבואר דגם בנדרים חייב באחריותו עד שעת כפרה מכ"ש בקרבנות חובה. ונתקשיתי בזה עד שמצאתי שהש"ס הלז הוא במגלה ח' ושם נתקשה בזה הגאון בעל טורי אבן שם והוא פי' שם בהך דנחלקו ר"י ור"ש במעילה פי' אחר יעו"ש דלא כרש"י ולרש"י היא תימה גדולה אמנם לפענד"נ דבר ברור בזה דהנה הש"ך בחו"מ סי' קכ"ח ס"ק ג' חידש דאם נתן מעות או קיני יולדת ליד כהן ונאבדו או נגנבו א"צ להפריש אחרים תחתיהם והרי אפי' נפגלו או נשחטו שלא לשמן בחטאת דלא יצא י"ח צריכין הבעלים להפריש אחרים תחתיהן ובקצה"ח שם הביא המשנה דתנאי ב"ד היה שהמספק את הקינים יספק הפסולות כמ"ש בשקלים פ"ז וכ"כ בנתה"מ. אבל הדבר תמוה דחטאות ואשמות לא היו תנאי וע' משובב שהרגיש בעצמו בזה. אך לפענד"נ דבזה פליגי ר"ש ור"י דלר"ש אינו חייב באחריות על שהביאו לעזרה וא"כ הוצרכו הב"ד של כהנים להביא אחרים תחתיהן ובמקום הבעלים הי' אבל לר"י דס"ל דעד שיזרק הדם הוא באחריות הבעלים ולכך לא הוצרכו הב"ד להביא אחרים תחתיהן ולפ"ז לר"ש דס"ל דאינו חייב באחריותן היו מביאים הב"ד קרבנות בשבילם אך זה קרבנות חובה כמו חטאות ואשמות אבל בנדרים ונדבות דלא אתי לכפרה שפיר אמר ר"ש ונרצה לו לכפר עליו דכל שעליו חייב באחריותן עד שעת כפרה דהיינו הקרבתן הך ונרצה לו לכפר עליו בעולת נדבה מיירי ולפ"ז לדידן דקיי"ל כר"י דחייב באחריותן עד שעת זריקת הדם שוב לא היו צריכין הכהנים להביא משלהם ודברי הש"ך תמוהין כמ"ש התומים ומה דלר"ש הי' תנאי ב"ד על המספק קינים או על הציבור שיביאו היינו משום דכל דאינו בא לכפרת חטא חייש ר"ש לפשיעה וכדאמרו במנחות דף נ"ב וכיון דאסורים לאכול בקדשים לכך אתנו ב"ד דיביאו עליהם אבל בעולת נדבה דאינו לכפרה וא"כ אינו מחוסר כפרה וגם אינו אסור בקדשים לא חש ר"ש והכל ניחא בס"ד אבל לר"י דהבעלים חייבים באחריות עד שיזרק הדם ליכא למיחש למידי וע' בתוס' מנחות דף נ"ב ד"ה דשמעינן ובבה"ז שם ודו"ק היטב כי נתבאר בו ענין נחמד. ויש לי לבאר בזה מה שנחלקו ר"ש ור"י בפ"ז דשקלים בהרבה דברים אי בא משל ציבור או מיורשים ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ה סימן י״ד
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
