שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ה סימן י״ג

והנה בהא דנחלקו ת"ק ור' יוסי בחולין דף ל"ח ול"ט אי זה מחשב וזה עובד בחוץ ור"י יליף ק"ו מה בפנים במקום שהמחשבה פוסלת אין הכל הולך אלא אחר העובד בחוץ לא כ"ש. ושמעתי מפה קדוש ש"ב הגאון בעל חוות דעת בשנת תקצ"א בחורף בעת התאספו על חרם בשר כשר וכעת ראיתי בספר נחלת יעקב בחולין שהקשה כן דמה ק"ו מפנים לחוץ הא בפנים דין הוא שלא יוכלו הבעלים לחשב ולאסור דהא הוה דבר שא"ש וכדפריך בזבחים קי"ד על מוקצה ונעבד אמאי והא אין אדם אוסר דשא"ש ולכך הבעלים אינם יכולים לחשב ולאסור משא"כ הכהן דיכול לאסור דע"י מעשה יוכל לאסור דבר שא"ש וכמ"ש הר"ן בנדרים דף ל"ו דממזיד שפגלו בק"ק דבמזיד יוכלו לאסור ע"ש ולפ"ז בחוץ מהראוי שהבעלים יחשבו ולפענ"ד נרא' דבר חדש דהנה כבר הבאתי למעלה דנחלקו ר' יהודה ור"ש במעילה י"ט בחטאת ואשם אי חייב באחריות עד שיזרוק דם או דכל שהביא לעזרה נפטר. והנה לפענ"ד דאף לר"ש דס"ל דיצא משיביא לעזרה היינו במביא לעזרה וראוי להקרבה אבל כל שאינו ראוי להקרבה לכ"ע לא יצא וחייב באחריותו וע' תוס' חולין כ"ב ע"ב ד"ה והביא שכתבו בפשיטות דכל דהביא לעזרה יוצא י"ח והוא תימה דהא נחלקו ר"י ור"ש וקיי"ל כר"י דחייב באחריותו עד שיזרוק הדם. אך לפמ"ש גם ר"ש מודה בכה"ג שא"י להקריב ודאי לא יצא ועמלמ"ל פי"ד ממעה"ק שתמה עליהם מצד הסברא ולפענ"ד הוא תמוה דגם ר"ש מודה בזה ולפ"ז הנה כבר נודע שיטת רש"י בסוגיא דרביצה דאם הגביהה כיון דנתחייב באחריות כדידיה דמי ויכול לאסור והתוס' השיגו עליו דאף דגזלנות חייב באחריות אינו שלו ולפענד"נ דזה דוקא בגזל שלא היה שלו רק ע"י גזילתו נתחייב באחריות אבל לא זכתה לו התורה שיהי' שלו אבל בקדשים דהדבר הוא שלו רק שאקדשיה לשמים א"כ כל שעדיין חייב באחריותו עד שיקרב פשיטא דמקרי שלו לענין דיכול לאסור ולחשב כיון דהוה שלו עדיין. איברא דלפ"ז צ"ב הא דפריך בזבחים קי"ד מוקצה ונעבד היכא משכחת לה הא אין אדם אוסר דשא"ש ומוקי בקדשים קלים והא גם בק"ק משכחת לה כיון דחייב באחריות הוה שלו. אך לפענד"נ דשם כיון דהקצם או שעבדם לע"ז ל"ש לומר דיכול להקצותם כיון דחייב באחריותם הא כל שהקצם או עבדם לע"ז שוב ל"ש חיוב באחריות למסרם לגבוה דהא נאסרו לגבוה ומה חיוב אחריות נופל בזה והחיוב עליו להביא לגבוה קרבנות אחרות אבל לא יפול על קרבנות אלו חיוב אחריות ושוב לא יוכל לאסור דשא"ש דאותם הקרבנות כבר זכו בהם שמים ואיך יאסרם ולכך מוכרח לאוקמא בקדשים קלים דעדן ממונו הם אבל כאן דמחשב בענין הקרבנות א"כ אינו רוצה להוציאו מידי הקדש ויהי' קרבן רק שיהי' קרבן פסול בזה שפיר יוכל לחשב כיון דחייב באחריותם עד שיזרקו דמם. עוד יש לי לומר לפמ"ש התוס' בכריתות י"ג דעד שנזרק דם יכול לשאל עליו וע' מלמ"ל פי"א ממעה"ק ולפ"ז שוב הוה כשלו כיון דיכול לשאול עליו ויוכל לאסור ולא מקרי דבר שא"ש. הן אמת דאם נימא דעי"ז יוכל לאסור יקשה בזבחים שם דפריך מוקצה ונעבד היכא משכחת לה והא יכול לשאל עליו וע"כ דכל כמה שלא שאל הו"ל אינו שלו וזכו בו שמים וא"כ ה"ה כאן ואדרבא ק"ו הוא דמה התם שלא הביאו לקרבן רק שאקדשי' בלבד דבודאי יכול לשאול ואפ"ה לא מקרי שלו עי"ז מכ"ש כאן שנמסר לגזבר וכבר התחיל להקריבו אינו בדין שא"ש מקרי וע"כ מחוורתא כמ"ש למעלה ודו"ק היטב: