שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ב סימן ד׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

איברא דעדיין צריך להבין דלפמ"ש הטעם משום דלית ליה רווחא להקדש אכתי קשה דהא בעת שאמר תמורת עולה היה צריך שיהי' כמסירה להקדש דאל"כ היה יכול לחזור בו לגמרי והי' פסידא להקדש וא"כ בכה"ג שוב הוה כמסירה להקדש וא"כ איך יוכל לחזור בו אח"כ במה שאמר תמורת שלמים. אמנם נראה דהרי בתמורה קיי"ל דאף בטעות חיילא וא"כ כל שאמר הרי זו תמורת עולה לא יוכל לחזור בו מתמורתו דחיילא אף בטעות וא"כ שפיר יוכל לחזור בו לענין שיהיה תמורת שלמים ובזה שוב ליכא רווחא להקדש דסוף סוף יהיה עכ"פ תמורת עולה ושפיר פריך הש"ס במרובה שם דף ע"ג על ר"י. ובזה אמרתי דבר נחמד מה שהש"ס הקשה מסיפא מתמורת עולה ותמורת שלמים שנחלקו ר"מ ור"י ולמה לא פריך מרישא שנחלקו בהיא שלמים וולדה עולה שנחלקו ג"כ ר"מ ור"י בפלוגתא הנ"ל כמבואר בתמורה דף כ"ה וגם הך דר"פ שמביא הש"ס אתמר בתמורה ארישא וניהו דר"פ קאי גם אסיפא אבל עכ"פ למה הקשה הש"ס מסיפא וכבר עמד בזה בפ"י שם ולפמ"ש א"ש דמרישא ל"ק די"ל דשאני התם דאין חזרה בהקדש אף בתכ"ד וכמ"ש רבינו בפי' המשנה שם וכאן ל"ש לומר דלית רווחא להקדש דז"א דהא יש רווחא דאם לא יועיל אמירתו והיה יכול לחזור היה פסידא לגמרי דהיה יכול לחזור מהקדישו אבל מתמורה שפיר פריך וכמ"ש ודו"ק היטב:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.