שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ב סימן ה׳

ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דהקשו התוס' בזבחים דף ל' דאמאי באם היה מתכוין לכך דבריו קיימים והא כל שאינו בזאח"ז אף בב"א אינו והדבר יפלא דלמה לא הקשו מהרישא דוולדה עולה והיא שלמים ולפמ"ש א"ש דבאמת צ"ב קושית התוס' דהא כל הטעם דאינו בזאח"ז הוא משום דליתא בחזרה ולפ"ז באם היה מתכוין לכך דלא היה פסידא להקדש דהרי נתכוין מתחלה שיהי' תמורת עולה ושלמים וא"כ מה בכך שאינו בזאח"ז הא עיקר מה שאינו בזאח"ז הוא משום דא"י לחזור דהוה כמסירה להקדש וכל שאינו רוחא להקדש ל"ש אמירתו לגבוה ובכה"ג הי' גם בזאח"ז חל וכל שאינו מעכב זא"ז בכה"ג לא אמרי' זאת וכמ"ש הרשב"ם בתוס' גיטין דף מ"ב ולפמ"ש א"ש דבתמורה בלא"ה א"י לחזור דחל בטעות וא"כ שוב אינו בזאח"ז ולא יוכל להיות בבת אחת אבל ברישא אין מקום לקושייתם וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה בנט"ש סי' מ"ח על קושית התוס' דאין התחלה לקושייתם דכבר אמרו בקידושין דף נ"א דבמעשר הואיל ואיתא בטעות ישנו בב"א וא"כ תמורה דג"כ איתא בטעות למה לא יהיה בב"א וכבר כתבתי במק"א בזה ולפמ"ש א"ש דאדרבא לפי שאיתא בטעות וא"כ כבר נתפס ל' הראשון כ"כ עד שאף בטעות חל הקדושה ואיך יכול לחזור בו ול"ד למעשר דגוף הענין איתא בטעות ודו"ק היטב בכ"ז: ומצאתי במלמ"ל פ"ו מערכין הלכה י"ב שנסתפק דכמו דלריה"ג שלמים ממון בעלים ואיתא במכירה א"כ י"ל דה"ה בהקדש וע"ז כ' די"ל דל"ד דדוק' מכר מוציא מיד הקדש אבל הקדש לא דל"ש אמירתו לגבוה להוציאו מהקדש להקדש דומיא דיתומים מיתומים דלא טענינן להו: