שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ב סימן ט״ז

והנה בשנת תרט"ו כ"ד שבט אמר לי תלמידי החריף מוה' ישראל אלימלך נ"י דלדעתו הטעם דתכ"ד לאו כדיבור דמי בכל הני מגדף ומקדש ומגרש וע"ז משום דיש להסתפק בענין תכ"ד דיכול לחזור בו אי נימא דהוה כמו עוקר לדיבורא קמא דבתחלה אמר כך ולבסוף חזר ועוקר הדבר מעיקרו או דלמא דרק גייז לדיבורו ומבטל מכאן ולהבא ולפ"ז אם נימא דאינו רק מבטלו מכאן ולהבא א"כ במקדש דכל דקדשה לא נפקע הקידושין וכן בגירושין לא מועיל מכאן ולהבא דכל דפסקה פסקה וכן בע"ז או מגדף כל שכבר אמר אלי אתה או שגדף אלקים חיים מה מועיל חזרתו מכאן ולהבא ולכך גם בהקדש חידש הרמב"ם דל"ש תכ"ד דכל שהקדיש שוב לא נפקע בכדי ובשלמא במכר ומתנה י"ל דרצה שיהי' המכר לזמן ואח"כ נפסק אבל כאן ל"ש חזרה מכאן ולהבא. ובזה רצה ליישב קושית הש"ך הנ"ל דלר' יוסי שם בעדות דאמרי' דלר"י כי מתזמי אטביחה אתזמי אגניבה אלמא דתכ"ד הוה עקירה למ"ש בראשונה שוב שפיר אף בהקדש שייך עקירה ובאמת שדפח"ח. אמנם לא על אדני האמת יסודתו דהרי הר"ן בחידושיו לגיטין דף פ"ד כ' דבהא דאמרו כיון דפסקה פסקה שמעינן דהנותן מתנה לחבירו גוף ופירות יום א' אמרי' ג"כ דזכה מקבל לעולם וא"כ שוב יהי' גם במתנה ומכר ג"כ תכ"ד לאו כדיבור דמי וזה א"א וע"כ דהוה כעוקר דבריו וא"כ גם בהנך נמי יועיל ובאמת בע"ז ודאי א"ש אף אם נימא דעקר דבריו ואתי דיבור ומבטל דיבור מ"מ הרי אז עבד ע"ז וחייב וכן במגדף אבל במקדש ומגרש למה לא יוכל לחזור וגם לענין קריעה דאינו חוזר וקורע כל דהוה תכ"ד לא א"ש הך טעמא דאף תכ"ד לא יועיל דמ"מ בעת הקריעה לא יצא י"ח מיהו מקריעה גם לפיר"ת לא א"ש וצ"ל משום לא פלוג כמ"ש התוס' בב"ב דף קכ"ט אבל באמת מבואר דתכ"ד הוא משום דחוזר בו ועוקר הדברים וע' בכתובות דף ל"ג דאמרו דאי נתרי בהו תכ"ד הדרי בהו והיינו ע"כ שיחזרו ויעקרו דיבורם דאל"כ הרי כבר העידו וכן בהוזמו בשעה שהעידו בב"א בתכ"ד ע"כ דעוקרין לדיבורם דאל"כ מה בכך שחזרו אח"כ והלא כל שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והרי בק"ס קיי"ל דכל שעסוקין באותו ענין יכול לחזור בו ומטעם דעוקר הקנין מעיקרו דאל"כ ל"ש לומר שיחזור בו מכאן ולהבא הא כבר נקנה לו וע' בב"י חו"מ סי' קצ"ה דבכל הקניינים יכול לחזור בו תכ"ד במשיכה והגבהה וכדומה והרי כבר עשה משיכה וע"כ דעוקר המשיכה והקנין וה"ה בזה וא"כ גם כאן ה"נ ודו"ק: