שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ב סימן י״ב

ובזה מיושב היטב קושית הש"ך הנ"ל דמ"פ בב"ק על ר"י מאמר תמורת עולה תמורת שלמים והא בהקדש ל"מ חזרה. ולפמ"ש א"ש דהרי בהקדש טעות מועיל שאלה אבל בתמורה אף בטעות ג"כ מקרי תמורה וכמ"ש הרמב"ם פ"א מתמורה ה"ג וא"כ בתמורה דאמר ר"י דבנמלך ל"מ ממילא לא מועיל אף בכה"ג שאמר אילו הייתי יודע לא הייתי ממיר בכה"ג ובזה שוב יקשה דהא תכ"ד מועיל חזרה ול"ש לומר דבהקדש ל"מ דהא בכה"ג אף בהקדש מועיל חזרה וניהו דתמורה מרבינן שוגג כמזיד היינו דל"מ חזרה לאחר כ"ד אבל תכ"ד פשיט' דלא עדיף משאר הקדש וא"כ שפיר קשה על ר"י. ובזה מיושב היטב קושית הפ"י מה דלא מקשה מריש' דפליגי בהיא שלמים וולדה עולה דנחלקו ר"מ ור"י ע"ש. ולפמ"ש א"ש דבהקדש הו"מ לשנויי דבהקדש ל"מ חזרה ובאמת אלו אומר אם הייתי יודע לא הייתי מקדיש בכה"ג היה יכול לחזור ולכך הקשה מתמורה דאף בכה"ג אינו מומר ושפיר מקשה דבכה"ג עכ"פ מועיל חזרה תוך כ"ד ודו"ק איברא דרש"י לא פי' כך הא דאמרו אילו הייתי יודע שאין נודרין כך לא הייתי נודר אלא כך פירש"י דלכך אין פתחו עמו שאמר בפי' אלו הייתי יודע שאין תודה בלא לחם הייתי נודר תודה ולחמה עמה ומשמע אם לא אמר שכך היה נודר אף שבתחלה כשנדר תודה היה דעתו על תודה ולחם לא הי' יכול לחזור בו ואמאי הא תכ"ד כדיבור דמי וע"כ נרא' לפענ"ד דשאני התם דבאמת אין הלחם מעכב את התודה ולחם בגלל תודה ואין תודה בגלל לחם א"כ ל"ש אמירה לגבוה דא"י לחזור בו דגוף התודה נתחייב אבל הלחם לא אמר ויוכל לחזור בו תכ"ד ושאני התם דגם כעת אינו חוזר מהלחם רק שרוצה להביא ממעות מעשר שפיר אמרי' דכיון דתודה הוא חולין א"כ הלחם גריר בתר תודה וא"י להביא מהחולין ולא יוכל לחזור ולומר שיביא מן המעשר דלענין זה הוה כמסירה שא"י להביא מן המעשר אבל אם אמר בלא לחם לענין שלא יביא לחם כלל שפיר יכול לחזור בו תכ"ד דהא לא הזכיר כלל לחם וז"ב מאד: