והנה אחר שנים רבות כאשר למדתי מס' מנחות בעיון ראיתי בדף פ"א בתוס' בד"ה תודה שכתבו דלכך כשאמר תודה מן החולין ולחמה מן המעשר יביא הכל מן החולין ולא אמרי' נדרו ופתחו עמו משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכבר נתחייב להביא מן החולין ולא מצי לחזור בו אף תכ"ד ובהשקפה ראשונה תמהתי דא"כ מה פריך הש"ס שם על האומר תודה בלי לחם נדרו ופתחו עמו והא א"י לחזור בו וצ"ל דבאמת זהו תירוצא דש"ס דמשני דע"כ לא אמרו ב"ה רק באומר אילו הייתי יודע שאין נודרין כך לא הייתי נודר אבל כל דהדר ביה כופין והיינו דלחזור בו א"י משום דבהקדש א"י לחזור אף תכ"ד רק באומר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר בזה יכול לחזור והנה למדתי מזה דבר חדש דאף אם נימא כשיטת הרמב"ם והתוס' דבהקדש א"י לחזור אף תכ"ד מ"מ בכה"ג שאומר שלא כוון לידור כך ומטעי קטעי בגוף הנדר בכה"ג ודאי יכול לחזור בו:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״ב סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.