שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״א סימן ג׳

ובזה מיושב היטב מה דהקשה הרשב"א במ"ה לשיטת הרא"ה דס"ל דאף דאין אדם אוסר דבר שא"ש מ"מ הוא לא שרי לי' ואסור באכילה א"כ מה מקשה ר"נ לר"ה תיקשי לי' לדידיה דאף דסבר דאין אדם אוסר דבר שא"ש מ"מ עכ"פ לא שרי לה ול"ש שחוטי חוץ ולפמ"ש א"ש דבזה שוב יקשה דהא שחוטי חוץ חייב אף בשחיטה שא"ר וז"ב ודו"ק אמנם לכאורה קשה דא"כ מאי מקשה על ר"נ מאי איריא חטאת העוף אפי' זבח נמי הא קי"ל דאין תמות וזכרות בעופות כמ"ש הרמב"ם פ"ג מאיסורי מזבח ה"א וא"כ דלמא לכך נקט חטאת העוף דלא נפיק מקדושתו בשביל שנעשה בע"מ והו"ל קדושת הגוף ויש מועל אחר מועל ושפיר הו"ל שחוטי חוץ משא"כ בזבח דנעשה בע"מ והו"ל קדושת בדק הבית דנפיק לחולין תיכף ולכאורה קושיא הוא. אך ז"א דלר"נ דס"ל דאין אדם אוסר דבר שא"ש אף במעשה רבה שוב הוה כשאר קדשים בחוץ דבהכי חייב רחמנא ושפיר מקשה ולפ"ז יקשה מאי פריך על ר"ה א"ה מאי איריא חטאת לתני זבח דלמא נקט חטאת דוקא דלא נעשה ב"מ משא"כ בזבח וצ"ל ג"כ כנ"ל דכיון דמוקי לה באומר בגמר זביחה הוא עובדה וא"כ עד כה לא נאסר כלל ושוב אף בזבח לא נעשה חולין ושפיר חייב. ובזה ישבתי לנכון הא דמקשי רש"י ותוס' לר"ה דאף כי מדלית דר"ה נמי יקשה כן ולפמ"ש א"ש דאי לאו דר"ה ה"א דבמעשה זוטא אינו אוסר רק במעשה רבה וא"כ לכך לא תני זבח דא"כ הי' נפיק לחולין במעשה רבה עד"מ מחצה סימנים ועל שחוטי חוץ לא חייב רק עד גמר שחיטה וכבר נעשה בע"מ אבל בעוף דהכשרו בסימן א' א"כ כל כמה דלא נשחט הרוב לא הוה מעשה רבה ושוב לא נעשה בע"מ אבל לר"ה דע"כ מוקמית לי' דלא רצה לעובדה רק עד גמר זביחה דאל"כ במעשה זוטא נאסר ושוב שפיר מקשה א"כ לתני זבח ודו"ק היטב כי הוא דבר חריף: