שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״א סימן ב׳

אשר שאלת להודיעך מה שחידשתי בסוגיא דרבוצה אם כי ת"ל רבות חידשתי וקשה להעתיק בכ"ז למען כבודך ולמען למודך גם לזה אשא פניך ואעתיק כאן שנים ושלשה גרגרים בראש אמיר וזה יצא ראשונה בהא דפריך הש"ס מאי איריא חטאת ליתני זבח והקשיתי דהנה לכאורה ק"ל על כל שחוטי חוץ דחייב רחמנ' היכא משכחת לה הא מכי שחט סימן א' מעל ויצא לחולין וכעין דאמרו בר"ה דף כ"ח עולה דבת מעילה כיון דמעל בה נפיק לחולין וה"ה כאן כיון דנפיק לחולין שוב ל"ש שחוטי חוץ דאינו קדשים עוד ואנן בעינן שיהי' כלו נשחט בחוץ. אמנם באמת הדבר נכון דבאמת צ"ב גם שם הא דאמר כיון דמעל בה נפיק לחולין והא בבהמה וכ"ש דהם קדושת הגוף קי"ל דיש מועל אחר מועל כמ"ש הרמב"ם פ"ו ממעילה ה"ד וכיון שכן שוב לא נפיק לחולין וכתבתי בחידושי דלפמ"ש בה"ו שם דבקדשי קדשים שנפל בהם מום הרי הם כקדשי בה"ב דיצא לחולין במעילת הראשון וא"כ כיון דשם מיירי דתלשו מחיים ונעשה בע"מ כמ"ש המהרמב"ח שם וא"כ כבר יצא לחולין ושפיר אמר דנפיק לחולין והארכתי שם בדברי נועם ולפ"ז כאן שפיר לא נפיק לחולין דיש מועל אחר מועל וא"ל כיון דשחט בה סימן א' נעשה בע"מ דז"א דאהכי חייב רחמנ' דדרך שחיטה בכך וא"כ שפיר חייב. ובזה ישבתי לנכון הא דאמרו שם ואי אמרת כיון דעשה בה מעשה אסרה אשחוטי חוץ לא לחייב מחתך בעפר הוא והקשה הרשב"א במ"ה שער הרביעי על הרמב"ן והרא"ה שכתבו גבי שוחט בשבת דאף דנעשה מומר מ"מ השחיט' כשרה להוציא מידי נבלה עכ"פ ע"ש והקשה הרשב"א דא"כ מאי פריך והא מחתך בעפר הוא והא אשחוטי חוץ חייב אף בשחיטה שא"ר וא"כ כאן כל דאינו נבלה וכשר עדיין מתחייב אשחוטי חוץ ע"ש ולפמ"ש א"ש דכאן שנאסרה בשחיטה זו דנעשה ע"ז ניהו דאינו נבילה אבל עכ"פ אין לך נבלה גדולה מזה דאפקה מרשות גבוה ועשהו לע"ז וא"כ כבר יצא לחולין בודאי ול"ש שחוטי חוץ וע' רש"י שם שכ' לחלק דל"ד לשחט אחד בחוץ ואחד בפנים דה"מ היכא דגמר לשחיטה בעודה קדשים דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ע"ש וע' מהרש"א שם ולפמ"ש ימתקו הדברים דלרש"י ק"ל הא כל שחוטי חוץ הוא כן דבסימן אחד כבר נעשה בע"מ והו"ל קדשי בדה"ב וע"ז כ' כיון דלענין זה הו"ל לשחיטה מתחלה ועד סוף א"כ כלה חדא שחיטה הוא משא"כ כאן בודאי נפיק לחולין וז"ב: