שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״א סימן כ׳

ובזה מיושב היטב דברי רש"י דלכך כ' ל"מ הגביהו דבהגבה' קנאו ונעשה שומר עליו ושוב בודאי יכול לאסרו דכל שנעש' שומר הוה כבעלים ונאמנים בשלהם ואף לשיטת הרא"ש בסי' קכ"ז דבידו היינו שנתן לו לשמור עכ"פ כל שנעש' שומר מעצמו ג"כ מקרי בעלים ובזה ל"ק ממנסך דאם נימא דפטור והוא אגבה' ע"מ לנסך ובפרט לשיטת הש"ך סי' שצ"ג ס"ק א' דאגבה' ע"מ לאבדה לא נתחייב באונסין א"כ לא נעשה שומר כלל ושפיר קשה אמאי חייב במנסך. ובזה י"ל הא דמשני דאית ליה שותפות בגווה היינו דשם כיון דאית לי' שותפות ועל שלו נאמן מתוך שנאמן על שלו נאמן אף על חבירו וכמ"ש בחידושי הרמב"ן בגיטין דף ב' דק"ל דניליף מנדה דאתחזיק איסור' ונאמנת על הספיר' וכ' שאני נדה מתוך שנאמנת על עצמה נאמנת גם על בעלה וכ"ע ע"ש וה"ה בזה. ומיושב קושית התוס' שהקשו דהיינו מדמע והא דמקש' אח"כ ממנסך ולא משני בשותף היא כפירש"י דה"ה דהו"מ לשנויי באית ליה שותפות ודו"ק ומכ"ש להס"ד דס"ל לר"נ דאינו יכול לאסור דבר שא"ש אף נכרי דודאי א"ש קושית הש"ס וקושית התוס' ג"כ דבשותפים שהם שומרים זה לזה א"כ הוה בידו ויכול לאסור דכל עיקר שא"י לאסור הוא כל דנוכל לתלות שלא כוון לנסך שוב אינו נאמן מתורת עד וזה ל"ש כשהוא שומר דבידו לנסך ודו"ק. ובזה י"ל דברי רבינו דבפ"ז מחובל ה"ז לענין יי"נ כתב דאף בשותפות א"י לאסור ותמה הסמ"ע בסי' שפ"ה דהרי בפ"ב משחיט' כ' דבאית ליה שותפות יכול לאסור ולפמ"ש א"ש דכ"כ דכל הענין דלצעורי היינו דא"י לאסור ואינו נאמן לאסור את המותר כל שאינו בידו ולפ"ז באית ליה שותפות מתוך שנאמן על שלו נאמן על של חבירו ובאמת הו"מ לשנויי באית ליה שותפות. ולפ"ז נ"ל דסברת רבינו ז"ל היא דבשלמ' בשחיט' דא"א לחלק הבהמה שפיר אמרינן דמתוך שנאמן על שלו נאמן על חבירו וכמו בנדה דמתוך שנאמנת על שלה נאמנת על של הבעל אבל ביי"נ דיכול לחלק יינו מתוך יין של חבירו וא"כ איך שייך להאמינו על של חבירו מתוך שנאמן על שלו הא עניינים חלוקין הן וא"ל דאין ברירה דעכ"פ אינו רק ספק אבל ל"ש לומר דנאמן בחלק חבירו מתוך שנאמן על עצמו ולכך פסק דאינו אוסר אף בשותפות וכעין שמחלק הסמ"ע שם עד"ז ודו"ק. ובמ"ש יש עכ"פ ראיה לשיטת הרא"ה דבאכיל' אסור דלפמ"ש כל ענין דלצעורי הוא משום שאין ע"א נאמן לאסור כל דאתחזיק היתר אבל לענין אכילה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת שפיר נאמן העד ודו"ק: