שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״א סימן י״ח

והנה בגוף הענין דאמרינן דלצעורי קמכוין שנתקש' הכו"פ דהיאך אפשר בשביל סברא זו להתיר איסור נראה לפענ"ד עפ"י מ"ש הרא"ה והר"ן דאף למ"ד לצעורי קמכוין ואינו אוסר מ"מ באכיל' אסור דהוא לא שרי לה והוה כנתנבל' מאיליה כנ"ל לחדש טעם אחר דבשלמ' לענין איסור אכילה שפיר י"ל דאסור כיון דהבהמ' בחייה בחזקת איסור עומדת וא"כ לענין איסור אכילה א"א להתיר משום דשמא לצעורי קמכוין דמהראוי להעמיד' בחזקת איסור עד שיודע לך שנשחט' כראוי משא"כ לענין איסור הנאה דמעולם לא נאסרה בהנא' א"כ לענין זה שפיר מוקמינן על חזקתה דלא נאסר' מעולם בהנאה וכעין זה כ' הכו"פ בסי' ד' ס"ק ב' לענין שחט סתם ואח"כ חשב לזרוק דמה לעכו"ם ע"ש וז"ב וא"ל דא"כ מה מקשה ר"נ לר"ה משחט חטאת בחוץ לקשי' לנפשיה והא מ"מ נאסר' באכיל' משום חשש ע"ז כמו שהקש' במ"ה על רא"ה לשיטתו דז"א דכל דלא נאסר בהנא' משום דמוקמינן בחזקת' שפיר חייב על שחוטי חוץ ובלא"ה י"ל דשם בשוגג ל"ש לצעורי דע"כ לא תלינן בלצעורי רק במזיד דלא נחשדו ישראל לעבוד ע"ז במזיד ח"ו בשאט בנפש אבל בשוגג דלא ידע שהוא אסור שפיר אמרינן דאסרה וע"כ לא הקשה לר"נ משחט חטאת בחוץ רק להס"ד דר"נ ס"ל דאין אדם אוסר כלל אבל אם אמרינן דאוסר רק דתלינן בלצעורי א"ש ודו"ק איברא דלפ"ז יקשה מ"פ הש"ס משנים אוחזין בסכין והא שם פסולה קתני וא"כ אף דאמרי' לצעורי מ"מ אסור באכיל' וכעין זה הקשה הב"ח לשיטת הרא"ה ותירוצו של הט"ז ל"ש בזה דלענין שלא יהי' נבלה שפיר כ' דכל שנסלק מעשה שלו הרי השני שחטה כדינה משא"כ לפמ"ש דלענין אכילה מוקמינן אחזקת אמה"ח והנה כבר נודע מ"ש הרשב"א במ"ה ליישב הא דסמכינן על רוב מצויין אצל שחיטה ולא אמרינן סמוך משום דכל דחזינן ששחט צריך לסלק החזקת איסור אף שלא ידענו אם שחט כהוגן ל"ש החזק' ולפ"ז כאן בשנים שוחטין ואחד שחט יפה א"כ עכ"פ האחד רצה לבטל החזק' רק שלא נודע אם בטלה מחמת שחיטת הפוסל וא"כ עכ"פ חזקת איסור אבמה"ח נסתלק ע"י השוחט כהוגן שרצה לבטל החזקה ותלינן שפיר דגם השני כוון לצעורי. ודו"ק כי ברור הוא. ובזה יש ליישב הא דכתב רש"י דל"מ הגביה' דקנאה בהגבה' ונעשית שלו ותמה רש"י דא"כ מ"פ ממנסך הא שם מיירי דהגביה ונעשית שלו ולפמ"ש י"ל דלר"ה דס"ל דיכול לאסור דבר שא"ש ע"י מעשה כל דהו א"כ שפיר בהגביה ל"ש לצעורי דהא כל שקנא' בהגבה' ונעשית שלו וא"כ על שלו ל"ש לומר דאינו נאמן בשביל חזקה דאדם על עצמו נאמן לטעון ברי אף נגד החזק' וע' בפ"י בכתובות דף כ"ב ובק"א שהאריך בזה וא"כ מכ"ש הכא דקנא' בהגבה' ונעשית כשלו להתחייב באחריות דמיגו דנאמן על עצמו נאמן לאסרו על אחרים וז"ב בכוונת רש"י. ובזה מיושב היטב הא דהקשו ממנסך דשם לר"נ דאמר לצעורי שפיר פריך דאמאי יתחייב במנסך ומטעם שלא יהא כל אחד הא אם נימא דנתכוין לצעורי לא יתחייב לשלם ושוב לא יהיו בעלים דהא מיירי בהגביהה ע"מ לנסך וכיון שא"י לנסך שוב לא יהיו בעלים ולא יהי' נאמן ולמה תקנו שיתחייב משום שלא יהא כל אחד הא שייך לצעורי וא"י לאסור ושוב אינו נאמן ודו"ק. וגם קושיא הראשונ' יש ליישב בזה ואכ"מ. ובזה מיושב קושית התוס' בהא דמשני דאית לי' שותפות והקשו דא"כ היינו מדמע ולפמ"ש א"ש כיון דבעליו עמו א"כ נאמן שלא נתכוין לצעורי עכ"פ על היין שלו ושוב נאמן גם על חלק חבירו ודו"ק: