שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״א סימן י״ז

והנה שאלני הרב החריף מוה' רפאל הכהן נ"י מקרעשיב מדי עברו פה בשוחט בהמת חבירו לע"ז דניהו דאין אדם אוסר דבר שא"ש אמאי לא יאסר עכ"פ דהרי בתחלת שחיטה כששחט לע"ז נעשה הסכין משמשי ע"ז דלא גרע מפסק בה גווזא לע"ז דנאסרת כדאמרו בחולין דף ח' וא"כ תאסר לשיטת הרמב"ם המבואר בסי' קי"ב דאם שחט בסכין של ע"ז נאסרה כלה א"כ ה"ה בזה וא"ל דהוה מקלקל דהרי בשכבר התחיל לשחוט שוב ל"מ מקלקל רק מתקן ממש. והשבתי דא"כ לפ"ז יקשה בסכין של ע"ז דמותר לשחוט דמקלקל הוא ואמאי והא באם כבר התחיל לשחוט מתקן הוא וע"כ צ"ל דזה לא מקרי מתקן דאם לא התחיל לשחוט הי' טוב לו יותר וה"ה כאן ועיין בפירוש המשנה לרבינו בשוחט בשבת ובחידושי ר"נ שם ודו"ק. אף גם נ"ל ברור דע"כ לא אסר הרמב"ם רק לאותו ששחט בה דהוא רצה להנות מע"ז אבל לאחר פשיט' דלא נאסר דהוא בודאי הי' נהנה טפי כשלא שחטה לע"ז ונפשו של אדם חותה מן האיסור וכדאמרו בירושלמי ואף כי בע"ז ופשיט' דכל שלא נאסרה הבהמ' דלא תאסר מטעם סכין של ע"ז וגם לפמ"ש התב"ש בסי' ו' ס"ב דבעינן דוקא שיחתוך בו עצים שיקריב עליהם לע"ז א"כ כאן כל שהבהמ' לא נאסרת פשיט' דלא נעשה הסכין סכין של ע"ז בזה ודו"ק ועבשמ"ח שם. והנה הקושי' הראשונ' שהקשית דאיך מוכח בע"ז דנ"ד מתחלתה של א"י דלמא משום תקלה וקלון כשנרצ' הדבר לפני הרב הגאון ידידי מו"ה נתן האבד"ק ראווא ההוא אמר דל"ק דאם נימא דאין אדם אוסר שוב ל"ש תקלה וקלון מידי דהוה אמשתחוה לבהמת חבירו דאמרינן דלא אסרה האם נימא דתהרג משום תקלה וקלון דעכ"פ העובדה בסייף וע"כ כל דלא יכול לאסרה ל"ש תקלה וקלון וה"ה בזה. אבל באמת ל"ק משם דשאני התם דכל דלא אסרה לא חל שם אלקות על הבהמ' וכדומה ושוב ל"ש תקלה וקלון אבל שם בע"ז של תחלת' של א"י דכל שהיו של נכרים היו אוסרים דשלהם הי' בעת ההיא ועיין בתוס' ר"ה דף י"ז שכ"כ בהדיא דלכך מקרי קציר נכרים ורק דבביטול סגי וכמ"ש תוס' שם ועיין פרשת דרכים דרך הקדש דרוש תשיעי שביאר כן כוונת התוס' עכ"פ חל שם אלקות קודם שבא ליד ישראל וא"כ שוב שייך תקלה וקלון ובפרט באותן אשרות שהיו קודם אברהם דניהו דסגי בביטול אבל עכ"פ חל שם ע"ז ושוב שייך תקלה וקלון והיא קושיא גדולה ודו"ק. והנה בש"ק עקב תרי"ז הקשה אותי אחד מסטריא במ"ש רש"י דאגבה' ע"מ לאסרה והרי באגבה' ע"מ לאסרה הוה כאומר אלך ואעבוד דחייב מיתה והשבתי אף דזה גופא אין ברור אם באלך ואעבוד אם חייב מיתה מ"מ בלא"ה ל"ק די"ל דרצה לאסרה ע"י שיערב בו יי"נ וא"כ שפיר מצי לאסרה ולא יתחייב מיתה ודו"ק: