שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״א סימן ט״ז

עוד ק"ל על דברת התוס' דזה תלוי בזה דא"כ הא דאמרו בע"ז דף נ"ג ע"ב דר"י אמר רב ישראל שזקף לבינה ובא נכרי והשתחוה לה דאסר' ויליף לה מתחל' של א"י וכו' ות"ל דרב ס"ל דאדם אוסר דבר שא"ש וא"ל דבעי מעשה כל דהו והשחוואה אף מעשה כל דהו ליכא דז"א דל"מ לשיטת רשב"ם שמביא התוס' והג"א שם דאף אחרת שהשתחוה כל שזקף לבינה אחת ובא אחר וזקף לבנה אחרת והשתחוה דאסור דהוה מעש' רבה ואף לדידן עכ"פ לא סגי בלא מעשה כל דהו כגון ניסך לה בין קרני' וכדומ' ואסרה. מיהו בדף מ"ה גירסא ר"י אמר שמואל והגאון מהרי"פ לא הרגיש בחילוף הגירסאות. ובאמת שלפענ"ד נראה קצת ראיה לרשב"ם מהא דאמרו שם ודלמ' בעגל ניחא להו במידי אחרינ' לא וכו' אימא כל דבהדי עגל ניחא להו אר"י מאן מוכח הרי דעכ"פ אותה אשרה בודאי לא הי' ואפ"ה אסרו וע"כ דברי התוס' ביבמות צ"ע. ומדי דברי בש"ס הנ"ל זכר אזכור מה דק"ל בהא דאמרו דיליף מתחלת של א"י דאמר רחמנ' ואשריהם תשרפון באש וכו' ירושה להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שא"ש ומאי קושי' ניהו דאין אדם אוסר דלמא הא דצותה התורה לשרוף הוא משום דאיכ' תקלה וכדאמרו בסנהדרין דף נ"ה בהדי' מה אילנות וכו' אמרה תורה השחת שרוף וכלה הואיל ובא לאדם תקלה על ידן ופירש"י מה שצותה התור' לשרוף האשרות באש וא"ל כיון דאין אדם אוסר שוב לא שייך תקלה דז"א דמ"מ העובד' חייב מיתה מידי דהוה אהר דעובדו בסייף אף שאינו נאסר ועיין חולין דף מ"ם וגם להיפך ק"ל דהיאך מוכיח בסנהדרין שם דתקלה בלי קלון סגי ודלמ' כיון דניח' להו לישראל ניחא להו והו"ל ע"ז של ישראל כדיליף בע"ז שם וא"כ איכא תקלה וקלון תקלה דעכו"ם שעבדה בפועל וקלון דישראל שע"ז של ישראל הוא דאל"כ לא היו יכול לאסרה דאין אדם אוסר דבר שא"ש מיהו זה יש ליישב כיון דאמרו שם מאן מוכח שוב ל"ש כ"כ קלון דישראל דרק מספק אסרו האשרות אבל גוף הלימוד דיליף מזה קשה טובא דלמא משום תקלה וצע"ג. ומזה ראיה דלא קי"ל כר"ש שם כמ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים ה"ו והב"ח בתשו' סי' ק"א נתקשה בזה דמנ"ל לרבינו לפסוק דלא כר"ש ולפמ"ש א"ש וע' שו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ד ובאמת שכל הפלפול צ"ע דהא אנן לא דרשינן טעמ' דקרא ובפרט היכא שהוא נ"מ לדינא כמבואר בכמה מקומות ולכך צ"ע כל הפלפול של הש"ס וגם למה נתן טעם במשנה וצע"ג ואכ"מ: