אמנם אי קשיא הא קשיא דמה פריך על ר"נ ור"ע ממנסך וע"כ למ"ד מנסך ממש פריך כמ"ש רש"י ותוס' והרי רב הוא דאמר מנסך ממש והוא לשיטתו דס"ל דאין הלכה כר"י דס"ל דיכול לאסור דבר שא"ש ושפיר אמר מנסך ממש אבל לר"נ ור"ע דס"ל כתנאי דא"י לאסור דבר שא"ש א"כ ל"ק כלל והיא קושיא גדולה ודוחק לומר דחשבו מסכך מעשה רבה ובכה"ג הוא דלא ס"ל לרב כר"י אבל במעשה זוטא ס"ל לרב דא"י לאסור ומנסך חשוב מעשה זוטא דמנ"ל להקשות כן וע"כ לפענ"ד מחוורת' כמ"ש הר"ש פ"ז דכלאים שם דשאני התם דתלוי בכרמך וכ"כ הרע"ב ע"ש ואינו ענין לפלוגת' דאדם אוסר דבר שא"ש ולשיטת התוס' צ"ע. ובזה ניחא מה דפסק רבינו דחלקו נאסר וחלק חבירו לא נאסר וכן קי"ל ביו"ד והרי באית לי' שותפות יכול לאסור וע"כ דשם כל שאינו כרמך לא נאסר חלק חבירו וכמו בבית הפרס דחלקו נאסר ולא חלק חבירו ודו"ק ולשיטת התוס' דתלי לה בפלוגת' הנ"ל צע"ג:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״א סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.