שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״א סימן י״ד

ובזה מיושב היטב הא דכ' רבינו בפ"י מטומאת המת שא"א יכול לאסור דבר שא"ש אפי' שותף והקשה בשו"ת הרלב"ח סי' ס"ח דבפ"ח מעכו"ם כתב רבינו דיכול לאסור בשותף (ובאמת מ"ש דבפ"ח מעכו"ם הוא ט"ס דאדרב' שם לא חילק כלל ועכ"מ שם וצ"ל בפ"ב משחיטה) ובתשובה הארכתי בזה הרבה ולפמ"ש מיושב דבאמת רבינו ס"ל דא"י לאסור דבר שא"ש אף בשותפות כל דשייך לצעורי וכאן שרצה לחרוש בבית הפרס פשיט' דאם הי' כוונתו לאסור לא היו עושה בדבר שא"ש. והנה בתשו' שם הקשיתי דהרי מקור הדין בפ"י מטומאת המת ה"ה דשותף א"י לעשות בית הפרס הוא מתוספת' כמ"ש הכ"מ שם וא"כ יקשה מדוע לא הביא הש"ס בחולין להקשות על ר"ה מהתוספת' הלז וע"כ כתבתי שם דשאני בית הפרס דרבנן ובכה"ג לא גזרו והנה כעת נתקשיתי דאמאי לא אמרו בש"ס כתנאי מהא דמבואר בכלאים פ"ז משנה ד"ה והובא ביבמות דף פ"ג המסכך גפנו של חברו דר"מ ס"ל קידש ור"י ור"ש ס"ל דאין אדם אוסר דבר שא"ש וע"ש בתוס' דדימו הענין להא דאין אדם אוסר דבר שא"ש דחולין כאן וכתבו דדבר שבמחשב' אינו אוסר ע"ש וא"כ למה לא אמר כתנאי וצ"ל דכיון דבש"ס אמר שם דרב הונא אמר בשם רב דאין הלכה כר"י והיינו דהוא לשיטתו דס"ל דבמעש' זוטא יכול לאסור וא"כ שם דסיכך ע"ג תבואת חבירו עכ"פ מעשה זוטא נחשב ואוסר וא"כ לכך לא ס"ל כר"י וא"כ ממיל' לכך לא צריך לומר כתנאי דכבר אמר ביבמות שם דר"ה בשם רב לא פסק כר"י ודו"ק. ובזה ישבתי לנכון דברי רבינו פ"ה מכלאים הלכה יו"ד וכן קיי"ל ביו"ד סי' רצ"ו דחלקו נאסר וחלק חבירו א"י לאסור והקשה הכ"מ דלמה פסק כר"י והא ר"ה אמר רב דאין הלכה כר"י והלכה כרב באיסורי. ולפמ"ש א"ש דר"ה לשיטתו דס"ל דיכול לאסור דבר שא"ש ע"י מעשה וגם רב ס"ל כן אבל לדידן דקי"ל דא"י לאסור דבר שא"ש שפיר פסק דחלק חבירו אינו נאסר ודו"ק היטב: