ובזה יש ליישב קושית התוס' ד"ה ר"נ דהקשו מהא דאסר ר"נ בע"ז דף נ"ז היין בהנאה והא אין אדם אוסר דבר שא"ש ולשיטת הר"ח א"ש דניסוך חשיב מעשה רבה כמ"ש רש"י ושפיר יכול לאסור דבר שא"ש ומזה ראיה לשיטת הר"ח. ובאמת שבלא"ה יש ראיה לשיטת הר"ח דאל"כ יקשה לר"נ אמאי נאסרו כלים דאחז הא א"י לאסור כלל אף במעש' רבה וכדיליף ר"ה מיני' וכדאמרו בע"ז דף נ"ד. ולפמ"ש א"ש דכיון דבמעש' רבה יכול לאסור א"כ ממילא בגבוה אף במעשה זוטא יכול לאסור כמ"ש התוס' בע"ז שם ובחולין דגבוה עדיף מהדיוט. ובאמת לשיטת רש"י צ"ל דלר"נ כלים דאחז אסרו משום קנסא אף דלאו בני דיעה נינהו וכסברת האבעי' דריב"ש לרבי בדף נ"ב שם ע"ש אבל באמת אף במעשה רבה ס"ל לר"נ דא"י לאסור משום דניהו דשינוי קני מ"מ לא נעשה שלו ובזה חולק על ר"ה דס"ל לפי פירש"י דשינוי הקונה בגזל' יכול לאסור ע"י ור"נ ור"ע לא ס"ל כן ודו"ק היטב. ובאמת צריך להבין דא"כ היאך חזרו ר"נ ור"ע לחלק דה"מ כותי אבל ישראל לצעורי קמכוין והיאך קנה כלל ומ"ש בכותי מישראל וצ"ל דבאמת לאחר חזרה ס"ל לר"נ ור"ע דבמעשה יכול לאסור ומטעם דשינוי קונה ורק היכא דמתכוין לקנות עי"ז אבל בישראל כל דתלינן דלצעורי שוב לא נתכוין לקנות וכיון שלא קנה עי"ז לא נעשית שלו שוב א"י לאסור דבר שא"ש:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ״א סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.