שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ׳ סימן ז׳

והנה התוס' בב"ב שם ד"ה רואין כתבו דאין לפרש דלכך בעי שיעמדו אף שינטלו החביות וקופה משום דסופו ליטול וכו'. ולכאורה יקשה לפי מה שפירש רמב"ם דהי' מבטל החבית והקופה א"כ שוב יקשה דא"א לפרש כלל דמש"ה בעי שיעמדו דהא באמת בטל שם החביות אבל באמת התוס' חזרו בהו וכתבו דבכ"ח אף דלא ביטל סגי כל שסותם כלו וא"כ לא הי' קושיא משם ולכך הוכיחו דע"כ א"א לפרש כן וע"ז כתבו דמשום דאל"ה הוה סתימת ארעי ואח"כ רצו לפרש משום דבעי שיעמוד בדבר שאינו מקבל טומאה ודחו זאת דאף במפתח שאינו מקבל טומאה פליגו כן הוא פירוש התוס' וכן נראה מהפסקי תוס' שהבינו כן שהרי כתבו דבר החוצץ צריך שיעמוד בפ"ע ולא בכלי. והנה מזה מבואר כהבנת הט"ז בסי' שע"א דכל כלי אינו חוצץ וכ"כ הנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' צ"ד ע"ש והנה ראיתי שהקשה שם דאם נימא דשום כלי אף שאינו מקבל טומאה אינו חוצץ כמ"ש הראב"ד בפי"ג מט"מ ה"ד בהבנת לשון הרמב"ם שם א"כ קשה בהא דאמרו בב"ב שם היא גופה תיחוץ והיאך תחוץ והא הוה כלי וע"כ דעיקר הטעם הוא בשביל שאינו מבטלו שם וכמ"ש הכ"מ וא"כ שם בב"ב מיירי במבטלו שם וכמ"ש התוס' ע"ש ואני תמה דתפס דברי הרמב"ם והתוס' אח"כ חזרו בהם ופירשו דכ"ח לא בעי ביטול כל שסותם ואם נימא דהרמב"ם לא ס"ל כן כמ"ש הכ"מ פט"ו מט"מ והבאתי דברי הכ"מ למעלה שלא ס"ל כחילוקו של התוס' אכתי יקשה מהך דפקקו בטפיח ושם ע"כ מיירי בלא בטלו דאל"כ הוה כבונה וכמ"ש. ובאמת שלפמ"ש למעלה דל"ש בונה א"ש אבל כ"ז דוחק וגם עכ"פ יקשה להתוס' בעצמם דהא גם הם ס"ל דכל שאינו אהל אין חוצץ ולפענ"ד היה נראה להיפך דלענין חציצה שבין בית לבית בחור או בחלון מה שאינו כלי כגון כלי אבנים וכלי גללים שמה שאינם מטמאים הוא מפני שאינם חשובים כלי וא"כ ס"ל דגם מחיצה לא מקרי דאינם ענין שיהיה נופל בו שם חציצה ומכ"ש כלי המקבל טומאה דודאי אינו חוצץ אבל עד"מ כלי שבאמת הוא כלי רק שאינו מטמא כעת עד"מ כ"ח דמגבו אינו מטמא זה שפיר חוצץ דבאמת שם כלי עליו שתחוץ ואף שאינו מקבל טומאה מ"מ חוצץ דבאמת כלי הוא רק שכן גזרה חכמת התורה שלא יקבל טומאה מגבו. ובזה נראה דגם כלי העץ העשוי לנחת דאף דלא מקבל טומאה מ"מ שם כלי הוא וחוצץ. ובזה נראה לפענ"ד לכוין דברי התוס' שכתבו בב"ב שם דכלי עץ נמי שאינו מקבל טומאה לא בעי ביטול והדבר תמוה דמה גריעותא דכלי עץ מכ"ח ועיין נוב"י שם מ"ש בזה. ולפמ"ש א"ש דהא כיון דבטל מתורת כלי לא תחוץ לזה אמר דבאמת כלי עץ הוא רק שאינו מקבל טומאה ועיין ברמב"ם פי"ג ה"ג דבאמת חשוב בכלל מביאין וחוצצין כלי עץ הבא במדה וכן כלי אבנים כלי גללים הבא במדה ומ"ש שהרי אח"כ בה"ד כתב שהרי היא בכלל כלי אבנים משמע דכלי אבנים אינן חוצצין היינו באין באים במדה ועכ"פ דברי התוס' יש לפרש כן. ובזה מיושב מה שתמה הנוב"י דלמה נכרי ממעט והא האדם חשב הרמב"ם שם במה שמביא ולא חוצץ וכל שאינו נעשה אדם אינו חוצץ ולפמ"ש א"ש דנכרי כל שאינו מקבל טומאה פשיטא דמקרי חציצה משא"כ אדם מישראל דיכול לקבל טומאה אינו חוצץ משא"כ נכרי וז"פ ומ"ש הנוב"י עוד שם דהוה ככלי צ"פ כבר כתבתי בחידושי לטוש"ע יו"ד סי' שע"א בזה ואכ"מ. וראיתי בפנים מאירות ח"ב סי' צ"ג שדחה כל דברי הט"ז דלכל הפירושים שבתוס' ב"ב ד"ה רואין זה דוקא כשאינו מחובר לקרקע אבל כל שמחוברים לקרקע ודאי אינם טמאים דבטל לגבי דלת ע"ש ובזה אפשר דדבריו נכונים ע"ש אבל דברי הש"ך בנקה"כ לפענ"ד אינם נכונים לסתור דבריו ועיין בספר תורת חיים בב"ב שם ודו"ק. ובאמת דלפענ"ד יש לדון גם ע"ז שכתב הפ"מ דחלון חשוב כמחובר לקרקע לפענ"ד ל"ד דאף דהעשוי להיות עם הקרקע אינו מקבל טומאה היינו דוקא מנעול של דלת שעתיד להיות עם הקרקע אבל כאן החלונות ניהו דהם בבית והוה כמחובר אבל אינו עשוי להיות עם הקרקע דלא בטל לקרקע והרי בית גופא נסתפקו אם חשוב כמו קרקע וע' בש"ך סי' צ"ה ובמג"א סי' תרל"ז מכ"ש בחלונות שיכולין להוציאם משם ומה שדימה למ"ש המ"א סי' ש"ח ס"ק ט' וסי' שי"ג ס"ה דאסור ליקח הקוואטירין לפענ"ד אין ראיה דעכ"פ תלוש ולבסוף חברו מקרי דמחובר וקבוע והוה כבנין קבוע אבל לא שיקר' בשביל זה דבר העשוי להיות עם הקרקע וע' ב"ב דף ס"ו לענין צינור ובתשו' הארכתי בענין העשוי להיות עם הקרקע ודו"ק: