שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ׳ סימן ו׳

אמנם בגוף הדבר שמדדו הגיגי' לפענ"ד נרא' דבר חדש דהנה בהא דכ' רבינו הרמב"ם ז"ל בפט"ו מט"מ ה"ג דמיעט את הטפיח בפחו' מכזית וכו' הרי אלו חוצצין לפי שכל אלו טהורין ואינן חשובים אצלו לפיכך אין דעתו לפנותן וכ' הראב"ד ע"ז אומר אני דלחלון שהוא ארבע' על ארבע אם בא למעטו צריך שיבטל בו אותו המיעוט אבל לחור של טפח אם בא למעט ואפי' אינו מבטל אותו המיעוט ובכ"מ כ' בשם הר"י קורקוס שלא מצא בשום מקום זכר לחלוקו של הראב"ד ועשו"ת בית יעקב שם דכ' שהוא דעה נדחית ולפענ"ד נרא' דמקור מקומו של הראב"ד יצא לו מהך דפקקו את המאור בטפיח וק"ל להראב"ד ז"ל דאם לא בטלו למה יועיל וא"ל דבטלו דא"כ הוה בונה וע"כ דכ"ח כל שסומך כלו לא בעי ביטול וכמ"ש התוס' בב"ב וכ"כ הראב"ד בהשג' שלפניו דכל שסתמו לגמרי אף שדעתו לפנותו ולכך הוצרכו למדוד אם יש בגיגית פותח טפח היינו דכיון שהחור לא הי' רק בפותח טפח סגי באם מיעטו אף שאינו מבטלו שם כנלפענ"ד ואף שלפ"ז הי' צריך למוד אם אין בו ארבע' על ארבע' מ"מ הא כל שמדדו היו מודדין ג"כ לדעת אם יש שם פותח טפי ג"כ דאולי אין בו נטמ' כל הבתים כמ"ש רש"י וע' בתוס' שם מה שפירש הר"ח ובמהרש"א שם ודו"ק: