ובגוף הענין שכתבו התוס' בב"ב דף כ' דאם הי' מבטלו שם בשבת הו"ל בונה באמת שלכאור' צדקו דברי הר"ר מנוח שכ' דמותר לבטל ביו"ט דאינו רק במחשב' בעלמ' ובודאי אינו אסור וכ"כ למעלה בזה. וכעת נראה ראיה ברורה דהנה שיטת רש"י דתשביתו בלב הוה הפקר ותמהו עליו דהפקר צריך שיהיה עכ"פ באחד אבל בלב ודאי לא מועיל וגם איך מקיים מצות תשביתו וכתב בשו"ת מהרי"ק סי' קמ"ב דכוונת רש"י דמבטלו ומחשבו כעפר הארץ וכמו תבן ומיעטו דחשוב מיעוט לענין סוכה ע"ש והיא מרגליות טובה ולפ"ז יקשה על ר"ע דאמר אינו צריך הרי הוא אומר וביום הראשון תשביתו וכתיב כל מלאכה לא יעשה ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה ורבא דייק מזה דש"מ דאין ביעור חמץ אלא שריפה וקשה אף אם ביעור חמץ בשאר דבר הא כתיב תשביתו והיינו ביטול ומחשבו כעפר הארץ והרי מה שבטלו חשוב כבונה ויש לדחות דעכ"פ היה יכול להשביתו ע"י שיאכילנו לכלבים או ישליכנו לים כמ"ש רש"י ד"ה אין ביעור חמץ וכו' וגם זה לא חשוב כבונה דדוקא בפוקק וסותר זה ענין בנין אבל מה שמחשבו לעפר הארץ זה לא מקרי בונה. אבל באמת הדבר א"צ ראיה דפשיטא דכל שאינו עושה שום ענין בנין רק בדיבור בעלמא ולר"ש בהרהור דלא מקרי בנין. אמנם נראה דמ"ש התוס' דהוה בונה בשבת הוא כיון דצריך שיבטלו ובלא"ה לא היה חוצץ א"כ מגו דחשוב בנין לענין מניעת הטומאה חשוב בנין לשבת וכעין דאמרו מגו דהוה דופן לסוכה וכ"כ בהגהת מרדכי פ"ק דחולין לענין קשר דמגו דחשוב קשר לענין תפילין חשוב קשר לשבת ע"ש וה"ה בזה חשוב בנין דהרי צריך הך בנין לענין מניעת הטומא' ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי הר"י הלוי שכתב לדקדק מלשון רש"י והר"ן דדוקא קודם שימות המת היה מותר לתקן לפקוק בטפיח אבל אחר מות המת אסור דהו"ל מתקן והמג"א תמה בזה דמה שמונע הטומאה אינו מתקן וע"ש בסי' שי"ג ס"ק א' שהאריך בזה ולפמ"ש א"ש דכל דהוה תיקון לענין טומאה הוה תיקון גם לענין שבת ולכך דוקא קודם שימות המת דלא תיקן עדיין. איברא דלפ"ז גם לענין בנין כל דבנו קודם שימות המת לא מקרי בנין דעדיין לא הוה תיקון. אמנם נראה דלענין בנין כיון דיודע שאח"כ יצטרך לבנין זה א"כ לא גרע מסותר ע"מ לבנות במקומו דחייב כמבואר בשבת דף ל"א אבל לענין מתקן דהוא משום מכה בפטיש דהוא גמר מלאכה כל שאינו מתקן כעת הרי לא גמר המלאכה ופטור ואח"כ ממילא נגמר ולא מקרי מתקן משא"כ בבונה שעכ"פ אח"כ הוה בנין ולא גרע מאילו סותר כעת ע"מ לבנות במקומו ודו"ק היטב. איברא דלפ"ז צ"ב מה שתירצו התוס' דהיכא דסותם כל החלון לא בעי ביטול וכתבו וכן הא דפקקו המאור התם ודאי לא בעי ביטול בכ"ח כצ"ל (ובקצת דפוסי ש"ס כתוב התם ודאי בעי ביטול והוא ט"ס) ועכ"פ קשה כיון דסגי בסתימה ופקיקה לבד ול"צ ביטול שוב הוה זאת כבונה דהא הביטול בעצמותו לא חשוב בונה רק מה שחשוב בנין לענין הטומא' א"כ גם בלא ביטול חשיב סתימה. אך נראה כיון דבאמת לא מת המת עדיין כמ"ש רש"י והר"ן שם וא"כ באמת ל"צ כעת לזה רק דהוה כסותר ע"מ לבנות וא"כ זה כשרוצה להבנין והסתימה חייב בסותר ע"מ לבנות אבל כל שממילא נסתם ולא היה מקום לטומאה לחול שוב לא מקרי סותר ע"מ לבנות. ויתכן יותר דבאמת כבר כתבתי דל"ח בונה דהא הוא עושה בטרם מיתת המת. אך נראה כיון דביטול לא מועיל רק שיבטלו עולמית או עכ"פ כל שבעה ועכ"פ כל אותו היום וא"כ אף שעשה קודם מות המת כיון דהביטול צריך להיות כל היום ואם היה חוזר אח"כ מביטולו לא מקרי ביטול א"כ שוב הוה כבונה כל היום אבל אם אינו צריך ביטול רק במה שפוקק וסותם האור סגי שוב היה הפקיקה קודם מיתת המת ולא מקרי בונה וזה נכון מאד לפענ"ד:
שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ׳ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא חמישאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
