שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ׳ סימן א׳

ע"ד מ"ש המג"א סי' תרל"ג ס"ד דאסור למעט ביו"ט ובספר נדפס מחדש ושמו חיי אדם כתוב שלא ראה דברי התוס' בשבת דף מ"ד וב"ב דף כ' דמבטל הו"ל כבונה בשבת וע"ז הביא בשם חכם אחד שכ' דהמג"א מיירי שממעט ביו"ט בלא ביטול ובתוס' מיירי שממעט וגם מבטל ע"ש. הנה דברי המג"א ע"כ בביטל מיירי דאל"כ ממעט בלבד מותר ביו"ט ואף לכתחל' ואף בשבת שרי והוא ש"ס ערוך בעירובין דף ק"ד שאני תבן דלא מבטל לי' וע"ש ברש"י דכל דלא מבטל לה שרי וכ"ה בהדי' בש"ע סי' שי"ג סי' ע"ש במג"א ס"ק י"ז ולזה רמז המג"א כאן ע' סי' שי"ג א"כ ע"כ המג"א בביטל מיירי. ובגוף קושית הרב המחבר הנ"ל לפענ"ד אין התחל' דשאני התם דשם פקקו את הטפיח ופקיק' בלחוד הוה בנין ורק דמוסיף על הבנין שרי לכך כל שמבטל לה ואין עתיד לפנותו הו"ל בונה ממש וחייב אבל כאן בתבן דכ"ז שלא בטלו אינו בונה כלל ולא משום משוה גומות דהרי יכול לבנותו ולא בנה כלל רק שבבטולו הו"ל כבונה דכל שמבטלו מחשב לה כאילו קבע אותו שם א"כ בזה אינו רק איסור דרבנן כי מבטל כלי מהיכנו ע"ש דף מ"ג ברש"י ובתוס' ד"ה דקא ושפיר כ' המג"א דאסור למעטו ביו"ט אבל אין בו חיוב חטאת. ובזה נ"ל מ"ש הפרמ"ג הלכות סוכה דמותר לבטל ביו"ט שהרי אין בו מעש' כלל אפי' מעשה זוטא כגון דיבור דהא בביטול בלב סגי והמחבר הנ"ל כ' שלא ראה התוס' שכתבו דמחויב חטאת במבטל ולפמ"ש א"ש דכאן לא חשיב בנין כלל בלי הביטול דמה עשה בזה משא"כ התם בפקיק' שלו בנה וכל שבטלו הו"ל בונה מ"מ וז"ב לדעתי. ובזה נ"ל שאפי' ביטל בפה ממש הי' מותר דכיון שיכול לבטל בלב אף שביטל בפה לא אכפת לן וכעין דאמרו בשבת דף קמ"ב הוא דאמר כרשב"א ע"ש ובלאו הכי לפמ"ש התוס' בשבת דף צ"ה ד"ה והרוד' דבנין ביו"ט אינו רק איסור דרבנן כ"ש אפשר מעיו"ט א"כ בכה"ג שלא הי' אפשר מעיו"ט ודאי שרי כיון שאינו בונה רק במחשב' בעלמ' לא במעש' משא"כ בפקיק' שעוש' מעשה דהו"ל כתוקע בעץ דחייב כמ"ש הרמב"ם פ"י משבת. והנה נסתפקתי לפמ"ש המג"א דאסור למעט ביו"ט ואם עבר ומיעטו מה דינו. ולכאור' י"ל דהו"ל מצוה הבאה בעביר' ולא יצא. הן אמת דבסי' תרמ"ו מבואר דאם עבר ומיעטו כשר ובאמת שהמרדכי הרגיש בזה והקש' דלמה לא יהי' מצוה הבאה בעביר' אבל באמת כבר כתבו האחרונים דדוק' אם בשעת עשיית המצוה הו"ל עביר' זה מקרי מצוה הבאה בעביר' אבל כל שבשעת עשיית המצו' ליכא סרך עביר' לא הוי מצוה הבאה בעביר' ועיין בשער המלך הלכות לולב ולפ"ז כאן דבלא המצו' לא חשוב תיקון כלל שהרי אדרב' ממעטו שלא יהי' דירת קבע רק דירת ארעי והו"ל כסותר ורק דע"י תיקון המצוה שצריך שיהי' פחות מכ' עי"ז חשוב בונה א"כ התיקון בא בעת עשיית המצו' והו"ל מצו' הבאה בעביר' מיהו לפמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו דתיקון מצוה ל"מ תיקון אפשר של"ח תיקון כלל ומותר למעט ביו"ט. ובדרך הפלפול אמרתי ליישב דברי רש"י בסוכה שפירש דביטלו לשבע' והטור פי' דבטלו היינו לשמונ' והקש' הב"ח דאמאי לא פירש רש"י לשמונ' ימים דהרי סוכה כל שמונה בח"ל ולפמ"ש י"ל דרש"י ס"ל דאסור למעט ביום טוב והו"ל מהב"ב וא"כ כל שבעה דהוי מה"ת צריך לבטל מעיו"ט דאל"כ הו"ל מצוה הבאה בעבירה אבל ליום שמיני הו"ל רק מצוה דרבנן דס"ל לרש"י דא"צ לבטל מעיו"ט דיכול לבטל ביו"ט עצמו דבמצו' דרבנן ס"ל לרש"י לשיטת הפוסקים דבדרבנן לא אכפת לן במצוה הבאה בעבירה לכך פירש ביטלו לשבעה ודו"ק: