שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק נ׳ סימן י״א

אמנם משמיא אנהירנהו לעינא ולפענ"ד דברי הראב"ד נכונים מאד דהנה מצאתי ברמב"ם פ' וא"ו מטומאת המת ה"ב שכ' וכן כלי העץ העשוי לנחת כגון התיבה והמגדל והכוורת שהן מחזיקין ארבעים סאה בלח ויהי' להם שוליים אינן מקבלין טומא' לא מד"ת ולא מד"ס ואלו הן הנקראין כלי עץ הבאין במדה. הנה רבינו בעצמו כ' כאן דכלי עץ העשוי לנחת נקראים דוקא כלים הבאים במדה משום דאינו מטלטל מלא שמתייר' שלא תשבר ולא הזכיר כלל מאותן כלים העשויים לנחת אף שאינם מחזיקים כ"כ ועכ"מ שם דכתב מקורו מהך דחגיגה הנ"ל דבעינן דומיא דשק. אמנם בהלכות כלים פ"ג הנ"ל הוסיף רבינו דכל כלי העץ העשוי לנחת אף שאינו מקבל אלא דבר מועט אינו מקבל טומא' וכל כלי עץ העשוי להטלטל אף שמחזיק מאה כור מקבל טומא' כיון שאינו עשוי לנחת ורק בכלי העשוי סתם הוא דיש חילוק אם יש לו שוליים מסתמ' אינו עשוי להתטלטל רק לנחת ואינו מקבל טומא' ואל זה רמז רבינו בפ"ו מט"מ במ"ש ויהיו להם שוליים דהיינו שבזה אינו מקבל טומא' דהו"ל כעשוי לנחת אבל כלי העשוי לנחת בפירוש לא הזכיר שם רבינו דזה פשוט לו לרבינו דאינו מקבל טומאה. ומעתה בא וראה דקדוק דברי הראב"ד שציין על מ"ש כל כלי העץ העשוי לנחת אפי' וכו' והיינו דק"ל מנ"ל לרבינו דבר זה דכלי העץ העשוי לנחת דהיינו שאינו בא במדה נמי מקרי כלי העשוי לנחת וע"ז כתב הראב"ד דבאמת כלי העץ עשוי לנחת היינו שמחזיק מ"ם סאה ועשוי לו שוליים דהוא מסתמ' עשוי לנחת אבל אם אין לו שוליים מנ"ל דמועיל עשוי לנחת וע"ז כתב דע"כ יצא לו מהך דאמרו בשלחן ומנורה דהו"ל כלי עץ העשוי לנחת וע"ז אמר דש"ה שאסור לטלטלו בודאי מקרי עשוי לנחת משא"כ בזה. ובאמת שדברי הראב"ד ברורים דבאמת צ"ב הא השלחן לא החזיק מ"ם סאה בלח שהם כוריים ביבש והי' נוח להתגלגל שהרי הגביהו אותו מעל הקרקע ומראין לעולי רגלים וא"כ מהיכן פשוט לו לש"ס דאינו מטמ' וע"כ כדברי הראב"ד דבשביל איסורו שאסור לטלטל להס"ד דאינו עשוי להטלטל בשביל דכתיב תמיד וא"כ שוב הוה ככלי העץ העשוי לנחת ומעת' שם בתיבות' מיירי להראב"ד באופן דהחזיק מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש שפיר הוה כלי עץ הבא במדה דא"צ כלל שיהי' עשוי לנחת בפירוש רק דכל בסתם הוה חזקתו שאינו עשוי לטלטל כמ"ש הרמב"ם ודברי הראב"ד מזוקקים וגם התוס' בב"ב שכתבו דכלי העץ העשוי לנחת אינו מקבל טומא' אף בלא ביטול וחוצץ ע"כ מיירי בכה"ג וע"ז אמרו זימנא דמטלטלי ליה והיינו אף שהוא כבד כל דמטלטלי לי' לפעמים אף שמחזיק מ' סאה מקרי כלי העשוי לטלטל כמ"ש הרמב"ם ובאמת שדברי רבינו לכאור' לא נתבארו וכפי הנרא' שסמך על מ"ש בפט"ו דכלים שהביא הראב"ד והכ"מ שם שאינן עשויין להטלטל משמע לי' לרבינו דמשום שהן עשויין לטלטל מלאים אף שהם מחזיקים מ"ם סאה טמאים והראב"ד באמת השיג גם ע"ז בהשגה הלז ואמר דדוק' אם עשויין לטלטל בודאי אבל פעמים כן ופעמים כן אין הולכין אחר חזקה ולפ"ז השגת הראב"ד קשורה זה בזה דהוא משמע ליה דכלי העץ העשוי לנחת אינו רק במחזיק מ"ם סאה שעשוי לנחת בודאי דא"י להטלטל ולכך ק"ל משלחן ומנור' וע"ז חידש בשביל דאסור לטלטל ורבינו ס"ל דתלוי באם עשוי לנחת בפירוש או בעשוי לטלטל בפירוש ובסתם הולכין אחר החזק' דאם עשוי בשוליים חזקתו שאינו עשוי לטלטל וע"כ סתם וכ' דכל שעשוי לנחת דהיינו שידוע שעשוי לנחת אף בפחות ממ"ם סאה מקרי כלי עץ העשוי לנחת ולדברי הראב"ד צ"ל דמה דאמרו במגיל' והא זימנין דמטלטלי ליה היינו כיון שמניחין ס"ת עליו א"כ דרכה לטלטלה רק טעונה והוה כספינ' דמטמ' ודו"ק היטב כי ת"ל אנהרינהו לעיינין לבאר דברי הרמב"ם והראב"ד במילי דקשוט ומ"ש הראב"ד דגם מנורה היא בכלל עץ העשוי לנחת משום דאסור בטלטול וע"ז תמה הט"א דהא מנורה הי' של מתכות ובודאי טמא. באמת שזה תימה ופליאה גדול' אבל כדי שלא יהיו דבריו תמוהים נראה לפענ"ד דמשמע ליה להראב"ד דהש"ס מקשה גם לר"י בר"י דאמר במנחות דף כ"ח דשל עץ ג"כ כשר ובבית חשמונאי עשו של עץ וא"כ פריך הש"ס גם על מנורה דהוה כלי עץ העשוי לנחת וע"כ משום דאסור בטלטול וע"כ מדכתב על השגה שניה של הראב"ד דמשום אולי הוא כן אין להשיג על רבינו וגם על מ"ש הרמב"ם דאף שמחזיק מאה סאה טמא לא ציין הכ"מ מקורו. ובאמת שכ"ז נולד לו לרבינו מפט"ו דכלים דר"מ סובר דשאר כלים טמאים אף שמקבלין והיינו אף שהן יותר מארבעים סאה ואין בין דברי ר"מ לר"י אלא עריבת בעה"ב וביאר רבינו שם דזה דוקא כל שמחזיק ארבעים סאה רק שעשויה סתם ודו"ק היטב כי היא ענין נפלא לפענ"ד. שוב מצאתי בספר חזון נחום בפט"ו דכלים שכתב לבאר דברי הראב"ד דלכך אסור לטלטל השלחן משום דכתיב תמיד וגם פירש דס"ל להראב"ד דכלי עץ שעשוי לנחת לא מקרי רק שמחזיק מ"ם סאה ולכך ק"ל משלחן ע"ש ות"ל שכוונתי לדבריו וא"כ איפוא מיושב היטב קושיית הט"א: