שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ח סימן ח׳

והנה במה דאמרו מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת לכאורה צ"ב דמה סברא היא זו הכי בשביל שהפסיד נפשו ממון יהי' נאמן לגבי ס"ת וכ"כ בזה דברים רבים בחידושי ליו"ד סי' רפ"א ובכמה תשובות. וכעת נראה דהנה באמת הרא"ש ורבים מהקדמונים כתבו דמדשאל ס"ת ביד מי משמע דאתיא כאביי דאינו נאמן כשהיו בידו וכאן נאמן משום מתוך. ולפענ"ד היה נראה דגם לרבא נאמן בכאן לפי מה שראיתי בחידושי ריטב"א בגיטין שכ' דלכך לרבא אינו נאמן כל דאשכחי' ולא א"ל היינו לפי שהוא שלוחו ופועל שלו א"כ מ"ד הו"ל למימר לי' אבל באדם אחר דלא עלי' רמיא להגיד לו אף דכבר אשכחי' ולא א"ל י"ל דמתחלה לא היו זכור ועכשיו זכור הוא וא"ל. ולפ"ז היה נ"ל דזה דוק' כשרוצה לקבל שכר וא"כ שוב הו"ל עדן שלוחו ופועלו שלו ולכך היה מהראוי שיאמר לו תיכף אבל כל שמפסיד שכרו א"כ מיד שלא עבד הגוילין לשמה וכ' עלה ס"ת א"כ שינה בשליחות ונסתלק שם שלוחו מינה והו"ל כאיש אחר ושוב אין חיוב עליו להגיד לו תיכף והו"ל כאיש אחר דנאמן בכל עת וזה שאמר מתוך שנאמן להפסיד שכרו דכל שלא היה נאמן להפסיד שכרו שוב עדן פועל שלו הוה ואינו נאמן אבל כל שלענין זה נאמן והו"ל כעד פסול לגבי זה וע' קצה"ח סי' ל"ד ובסי' רמ"א שביאר דהודאת בע"ד כמאה עדים לגבי נפשיה הו"ל כעד ולגבי עצמו יש לו תורת עד ע"ש וא"כ נסתלק מעליו שם פועל ונאמן וזה דאמרו מ"ש מדר' אמי התם איכא למימר דטעי בדר"י. ולכאורה תמוה דמנ"ל לתלות דטעה בדר"י ולומר דאינו נאמן בשביל זה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דיש מקום לומר דיכול להעביר קולמוס שוב לא נתרוקן ממנו שם פועל ואינו נאמן כשלא א"ל בפעם ראשון. ובזה נראה לפענ"ד מה ששאל אותי הרב מו"ה אברהם קאמפף נ"י מראווא איך הדין אם השכר הפעולה הלז חייב לאחר באופן דאינו נאמן לחוב בהודאתו לחבירו אם נאמן על הס"ת דל"ש מתוך שנאמן להפסיד שכרו. ולפמ"ש א"ש דכל שעכ"פ שינה בשליחות אין עליו שם פועל א"כ עכ"פ אין ראיה ממה שלא א"ל בראשונה. ובזה יש ליישב מה שהקשה הראב"ן דמה מביא ראיה מכה"ג ביוה"כ דהא הפר היה שלו ומתוך שנאמן להפסיד לעצמו. ולפמ"ש באמת לא בשביל זה נאמן רק דמזה אין ראיה מה דלא א"ל אבל שם דמביא ראיה על עיקר הדין אם ע"א נאמן באיסורין ושפיר מביא ראיה דשם ל"ש דהיה לו להודיעו תיכף דהא באמת הודיע תיכף ואנן לא יכולנו לדעת אם הי' לאחר עבודה או שפיגל בעבודה וא"כ שוב מוכח דנאמן ע"א באיסורין. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו דעכ"פ בפגלו במזיד צריכין לשלם ולפמ"ש א"ש: