שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ח סימן ו׳

והנה בגוף הדבר שמוכיח הש"ס דע"א נאמן באיסורין מקר' דוכל אדם לא יהי' באהל מועד כ' הפ"י דלכאורה אין הוכחה דדלמא באמת לא מהימן וכ' דא"כ יש חשש תקלה דהא לגבי דנפשי' שויא חד"א ונאמן שנתפגל ואיך יעשה אח"כ עבודה דאנחנו לא נאמין לו ע"ש וצריך להבין דאכתי היכא מוכח דלמא באמת בכ"מ אינו נאמן ורק כאן כיון דשויא אנפשיה חד"א נאמן כמאה עדים לגבי עצמו וממיל' נאמן גם לנו כיון דשויא אנפשיה חד"א ואדם אחר א"י לכנס לבית קדה"ק ואף כה"ג אחר א"י לכנוס דדילמא באמת לא חילל עבודה ואסור לכנס אחר תחתיו וא"כ מה נעשה וע"כ מוכרח להביא אחר ולעולם דאין ע"א נאמן באיסורין רק שאני כאן דעכ"פ לגבי נפשיה מהימן והיא קושי' גדולה. אך נראה דמזה ראיה למה שיש להסתפק אם הא דשויא אנפשיה חד"א מועיל לעשות איסור או לבטל מצוה עי"ז. ולפענ"ד מזה ראיה דאינו נאמן דל"מ אם הטעם דשויא אנפשיה חד"א הוא מתורת הודאת בע"ד כמאה עדים א"כ לענין מצוה אינו נאמן לבטל עי"ז המצוה או לעשות איסור ואף אם נימא דהוא מתורת נדר מ"מ כיון דזה ודאי דעכ"פ לאו נדר גמור הוא ואינו בעשה ול"ת שוב לא חל עד"מ דכל הטעם דחל הוא משום דהוה עשה ול"ת כמ"ש הרא"ה בחינוך וכאן ל"ש זאת ולפ"ז כאן דיעשה עי"ז איסור לחלל יה"כ שנית ל"ש כאן שויא אנפשי' חד"א וא"כ ע"כ דנאמן ע"א באיסורין דאל"כ מה יעשה באמת כשפיגל באמת אנן לא נאמין לו והוא יודע בנפשו שפיגל ואיך יעבוד אח"כ עבודה ומה שיודע בעצמו ל"ש שאינו נאמן דמ"מ הוא עשה איסור וע"כ דנאמן באיסורין וז"ב ודו"ק: