שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ח סימן ה׳

והנה מה שפלפל בעל הספר בזה דעכ"פ הפר לא נפסל דלא פיגל במתנות הראשונות ואנן בעינן שיפגל בכל המתנות למ"ד אין מפגלין בחצי מתיר וא"כ לא נפסל הפר. לא הבינותי דמ"מ אח"כ בשעה שעירב למ"ד מערבין לקרנות נפסל הפר מדם השעיר ואין כאן מה להזות שהדם נפסל ע"י ערוב דם פיגול של השעיר ע"ש היטב ותבין. אבל לפענ"ד נראה דלק"מ דבאמת כבר אמרו דדם הפר מרובה מדם השעיר והי' ראוי להיות בטל רק לר"י לא בטיל משום דמב"מ לא בטיל ולרבנן משום דעולין אין מבטלין זא"ז וכדאמרו במנחות דף כ"ב ובכמה מקומות ולפ"ז לדידן דלא קי"ל כר"י ומב"מ בטל ולא נשאר רק דעולין אין מבטלין זא"ז וכיון שכן שוב שפיר נתבטל ברוב ולא נפסל דם הפר דע"כ לא אמרו רק דעולין אין מבטלין אבל כל שדם השעיר נתפגל ונפסל פשיטא דנתבטל וא"כ שוב יוכלו להזות ולא נפסל רק דם השעיר ובזה שוב לא מהימן הכה"ג וע"כ דע"א נאמן באיסורין. איברא דיש לעיין בזה דאכתי יקשה דמנ"ל דמהימן ודלמא באמת לא מהימן וא"ל דא"כ כה"ג ביוה"כ יוכיח דז"א דאכתי יקשה דהפר נפסל ונאמן וא"ל דמוכיח משעיר דאכתי יקשה דלמ"ד מערבין בקרנות שוב נפסל גם הפר וא"ל דבטל ברוב דז"א דבאמת לגבי אחרים לא נפסל ושוב הו"ל עולין בעולין דלא בטל דכל קושית הש"ס היא דבאמת מה יעשה הכה"ג הא לגבי עצמו שויא חד"א וכמ"ש הפ"י ולפ"ז כיון דלגבי נפשו נאמן שוב שפיר נאמן לפסול הדם של פרו דא"ל דהא בטל ברוב דז"א דאדרבא אם נימא דלא נאמין לו לגבי שעיר דאינו נאמן לפסול לאחרים שוב שפיר לא נתבטל דם השעיר בהפר דעולין בעולין אינו בטל וא"כ שוב לגבי עצמו לא יוכל להזות מדם פר שלו דהא לגבי דנפשי' שויא חד"א והוא אמר דנפסל הדם ובכה"ג ל"ש לומר דבטל ברוב דבאמת כל שכשר לגבי אחרים מקרי היתר בהיתר ולא בטל וכגון דא קושי' נפלאה היא. והנה לכאור' קשה אם נימא דר"י ס"ל אין מפגלין בחצי מתיר א"כ מהיכא מוכח דכה"ג ביוה"כ נאמן הא צריך להיות מפגל בכל המתנות השלשה וא"כ כשאמר שפיגל בראשון שפיר נאמן דעדן לא אסרה לה עד שיפגל כל השלשה מתנות והרי אמרו שם לר"מ דס"ל דכל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה וא"כ אף בלא אמירתו אמרינן דעושה ע"ד ראשונה והרי ר"י משמע במנחות דף י"ג דר' יוסי ס"ל כר"מ ועיין תוי"ט רפ"ב דמנחות שם לדידי' מפרש רבא דס"ל אין מפגלין בחצי מתיר רק משום דכל העושה ע"ד ראשונה עושה וא"כ אף כשלא אמר ממילא הוא כן וא"כ שוב ל"ש ע"א נאמן באיסורין דאף בלא שמענו דבר אמרינן מסתמא דע"ד ראשונה הוא עושה ועל הראשונ' שפיר נאמן דפיגל דהא לא אסרו עדיין וצ"ל דזה אם הי' נודע שפיגל בראשונ' ואח"כ לא נודע מחשבתו שפיר אמרינן כיון דבראשונ' נאמן ממילא אח"כ נאמן דלא גרע ממחשבה גרידא והוה דומיא דאיסור בע"א הוחזק שכתב הרמב"ם פט"ז מסנהדרין אבל כאן דלא שמענו דבר עד לאח"כ שאומר הכה"ג שפיגל בשלשה המתנות וכעת בא לאסור ואס"ד דאינו נאמן באיסורין מה"ת יהי' נאמן לאסור אח"כ ואמרינן דלא פיגל לא בראשונ' ולא בשום אחד מהמתנות ואינו נאמן לאסור וע"כ דע"א נאמן באיסורין וז"ב. ובזה י"ל הא דאמרו דלמא שמענו דמפגל ואמרו אס"ד דאינו נאמן דלמא פיגל לאחר עבודה ולכאור' צ"ב דמה סברא היא זו דניהו דנימא דאינו נאמן באיסורין היינו דאינו נאמן לאסור של אחרים אבל אם שמענו דמפגל ולחוש לו דמשקר ואומר שפיגל במזיד אף שלא פיגל וזה לא חשוד אף עכו"ם לקלקל דבר מה שאין לו הנאה בזה ואדרב' הוא מקלקל כל עבודת היום ומה"ת לחוש לכך. והיא לכאור' הרגש עצום ולפמ"ש א"ש דבאמת הש"ס דייק מהא דכתיב וכל אדם לא יהי' באהל מועד והיינו במחנה השני' והשלישית וא"כ הא אמר רבא שם אי ס"ד דכל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה ל"ל לפגל וא"כ מדשמענו דמפגל וא"כ הא דאדרב' ע"כ לא פיגל בעת עבודה דאם רצה לפגל הי' מפגל בשתיקה וע"כ דבאמת לא רצה לפגל ואח"כ השמיע קול לקנטר ושלא בשעת עבודה ולא יהי' נאמן לאסור וע"כ דע"א נאמן באיסורין. ובזה א"ש מה דקאמר הש"ס דלמא דחזיני' בפשפש והקש' רש"י למה לא אמר דחזיני' דרך לול במתנה ראשונה ולפמ"ש א"ש דבאמת לענין מתנה ראשונה בלא"ה נאמן דאין מפגלין בחצי מתיר ועיקר הקושי' דלא נאמין אח"כ על המתנות השניות וע"ז אמר דמתנות השניות משכחת דחזיני' דרך פשפש ושוב לא מפיו אנו חיין ושפיר נאמן על הראשונה אף שלא שמענו ולא ראינו דהראשונה לא הי' בו כדי לפגל וז"ב ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק מאד: