שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ח סימן ג׳

והנה לכאורה צ"ב הא דילפינן מכה"ג ביוה"כ דע"א נאמן באיסורין והיאך נאמן והא אין אדם מע"ר והרי הוא רשע דהמחשב בקדשים לוקה ואף לדידן דלא לקי דהוה לאו שאב"מ כדאמרו בזבחים דף כ"ט עכ"פ עבר על לאו והיאך נאמן. ולכאורה י"ל דרצונו לעשות תשובה כדכתבו התוס' בב"מ דף ג' וה"ה כאן כל שפיגל שוב אסור לעשות שאר העבודות ומחלל יוה"כ כמ"ש הפ"י דמה"ט נאמן וא"כ שוב נאמן. ובזה אמרתי ליישב מה דק"ל טובא בהא דאמרו בתוספתא פ"ד דפסחים דהאומר פסח ששחטתי עליכם שלא לשמו שחטתיו שורת הדין שאינו נאמן וכתב הרמב"ם דאם היה נאמן הם סומכין על דבריו יעו"ש בפ"ב מק"פ ה"א וקשה הא כיון דהשוחט חולין בעזרה לוקה ועיין ברמב"ם פט"ו משחיט' ובמלמ"ל וא"כ היאך נאמן למשוי נפשיה רשיעא ואף במה שאינו רק למדת חסידות אינו נאמן על עצמו ומכ"ש בזה דעכ"פ איכא איסור דרבנן דהרי הפסח נפסל והו"ל חולין בעזרה דבעזרה נשחט הפסח כמבואר בפ"א מק"פ. ובמ"ש א"ש דהרי רבינו כתב דהרוצה להחמיר על עצמו הרי זה משובח ויביא פסח שני וכיון שכן אפשר דרצונו לעשות תשובה דאולי ירצה אחד להביא קרבן שנית בפסח שני. ואולי הוציא רבינו מכאן דינו מיהו רבינו כתב כן בכמה מקומות עיין ספי"ב ממעשר ומסוף פהמ"ק ומלשון התוספתא פ"ד מפסחים משמע דהוא אחד מבני החבורה ומה שאמר שם ר"י עד שלא התחיל היינו קודם שהתחיל לאכול ממנו והמפרש שנדפס מחדש בווילנא לא ידע פירושו וא"כ לק"מ ועיין פ"ב מתרומות. אך בגוף הקושיא נלפענ"ד דע"כ ל"ש אאמע"ר רק היכא דצריך תורת עדות אבל במקום שסגי בע"א וכמו באיסורין ל"ש אאמע"ר דכל שנאמן באיסורין שויא אנפשא חד"א וכמו שיכול לשויא אנפשיה חד"א ול"ש אאמע"ר כמו שנאמן לגבי ממון וכמו שהאריך בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"נ וכמו כן לגבי אחרים כל דע"א נאמן או שסומך על דבריו ל"ש לומר דאאמע"ר כנלפענ"ד ברור ואף דמה שהביא אא"ז הח"ץ ראיה מיבמות דף מ"ז דנאמן לפסול עצמו אף דאדם קרוב אצל עצמו משום דשויא אנפשיה חד"א באמת המרדכי הקשה שם קושיא זו ותירצה באופן אחר אבל מדברי התוס' שם נראה כן וכמו שרמז אא"ז הח"ץ ז"ל ובלא"ה תמוהין דברי אא"ז הח"ץ שם שלא הזכיר שם דברי התוס' דב"מ הנ"ל עכ"פ בזה י"ל כמ"ש הח"ץ שם. ובאמת שלפ"ז הי' מקום ליישב הרבה קושיות בסוגיא דגיטין דף נ"ג גבי ס"ת שכתבתי לפלוני שהקשו דאאמע"ר אבל כעת אין הזמן מספיק לעיין שהיום ע"פ שנת דר"ת ואי"ה אראה בל"נ להשים עיני על זה ודו"ק: