שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ח סימן ב׳

מ"ש בהא דאמרו בגיטין דף נ"ד ע"ב ודלמ' דחזיני' דרך פשפש והקשה רש"י למה מקשה על עבודת ההיכל ולא מקשה דלמא חזיניה דרך לול לענין עבודת פנים וע"ז כ' מעלתו ליישב דבאמת כל עיקר הילפות' הוא רק לרבא דאף שאינו בידו כעת כל שהי' בידו נאמן אבל לאביי כל שבידו כעת ודאי נאמן ולפ"ז בשלמא עבודת לפני ולפנים שעדן יש בידו לפגל בהיכל שהי' אחר הזאה לפני ולפנים וא"כ בידו כעת ושפיר נאמן ול"ש קושיא כלל דפשיטא דהכה"ג נאמן בזה אבל בהיכל שפיר מקשה דלמא לא נאמן כיון שאין בידו כעת רק שהיה בידו והאריך בזה. והנה אם כי דבר חכמה דיבר בזה אבל במחכ"ת מלבד די"ל דאף לאביי אינו נאמן דלא מקרי בידו לפגל דהוה בידו באיסור שאסור לפגל ול"מ בידו כה"ג ועיין זבחים דף ל"ד דבידו באיסור לא מקרי בידו וגם לפמ"ש הפוסקים דבידו הוה משום מגו והיכא שמע"ר לא מהימן במגו אף גם דגם בהיכל עדיין בידו לפגל על קרנות מזבח הזהב שבהיכל וכלן מעכבות כמבואר בפ"ה מעיוה"כ ה"ז וע"כ אין לדבריו מקום לפענ"ד ומה שנ"ל בזה דהנה אנן קי"ל דחפינת הקטרת עבודה והמחשב בה נפסל כמבואר ביומא דף מ"ח וברמב"ם פ"ה מה' מעיוה"כ הלכה כ"ו ע"ש. ולפ"ז כיון דקיי"ל דבשעת הקטרת הקטורת בקדש הקדשים כל העם פורשין מן ההיכל וכן בשעת העבודות ועכ"מ ולח"מ פ"ג מתמידין ולפ"ז שוב לא יכלו לראות דרך הפשפש כיון שפרשו גם מן ההיכל שוב לא יכלו לראות ע"י הלול ועיין בתוס' זבחים דף נ"ה ע"ב ד"ה שני ע"ש היטב וכיון שכן שוב מוכח שפיר דנאמן ולכך לא דחי רק דמאהל מועד אינו ראיה דיכלו לראות דרך פשפש. ובזה מיושב היטב מה דקשה טובא כיון דכל ענין דע"א נאמן לא מצאו מקום רק מכה"ג ביוה"כ וכיון דדחי לה דחזיניה דרך פשפש שוב ממילא מנ"ל כל הדין ולפמ"ש א"ש דבאמת לא יכלו לראות דרך הלול וא"כ מוכח מלול רק דהש"ס דחי לדר"י בר ביסנא דיליף מהיכל ודו"ק היטב ומה דלא יליף מקטורת של כל השנה דהיו פורשין גם מבין האולם ולמזבח ולא יכלו לראות כ"כ הפ"י דמכל השנה לא מצי למילף רק מיוה"כ ע"ש ודו"ק. והנה הפ"י כתב דהא דפריך הש"ס מכה"ג איך נאמן היינו ע"כ צריך לומר דנאמן דאל"כ היאך יעשה אם באמת פיגל וא"כ לגבי דנפשיה שויא חתיכה דאיסורא ואיך יקריב אח"כ דהא בעינן כל עבודות בכ"ג ע"ש וצ"ע דל"ש שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא דהא הקרבנות הם משל צבור ואינו נאמן בשל אחרים ועיין בר"ן סוף נדרים גבי שלש נשים יוצאות שלא בכתובה ואף דהפר היה משלו הרי המקום הפקיר ממונו לכל אחיו הכהנים וא"כ גם שלהם הי' ועיין יומא דף נ"א וברמב"ם פ"ה מעביה"כ הי"ג וא"כ שפיר י"ל דאינו נאמן. עוד ק"ל טובא דכיון דהפר הוא שלו וא"כ בודאי נאמן על שלו להביא פר אחר דעל שלו נאמן בודאי דכל הטעם דאינו נאמן כשאינו בידו כתב הפ"י בחידושיו כיון דאיסורא דאית ביה ממונא הוא ושרוצה לאסור ובכה"ג אין ע"א נאמן לאסור וא"כ על שלו ודאי נאמן כיון שכן שוב צריך להביא שעיר אחר דאל"כ הו"ל שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר דלא עשה כלום דהרי הקדים דם השעיר לדם הפר דצריך להביא שעיר אחר כמ"ש הרמב"ם פ"ה שם ה"ד וא"כ שפיר נאמן ואיך למד מכאן למקום אחר מיהו י"ל כיון דבהיכל קי"ל דאם הקדים דם השעיר לדם הפר במתנות שבהיכל יחזור ויזה מדם השעיר שני' וא"כ שפיר מקשה מנ"ל דמהימן בכה"ג לפסול השעיר כלו דזה אינו שלו ול"ש כאן לומר מתוך שנאמן על של עצמו דהיינו הפר נאמן על השעיר כמ"ש הרמב"ן ריש גיטין בחידושיו דלכך לא יליף מנדה משום דמתוך שנאמנת על עצמה דל"ד דשם הם ענין אחד שנוגע לה ולבעלה האיסור בענין אחד אבל כאן שתי ענינים נפרדים הם הפר והשעיר ופשיטא דאינו נאמן על השעיר והיאך יעשה ובזה מיושב היטב קושית רש"י הנ"ל דלכך לא פריך דחזי' דרך לול דלענין מתנות שבקדש הקדשים שפיר נאמן בלא"ה דהרי על הפר נאמן להביא אחר שהוא משלו ושוב נאמן על השעיר שהוא ענין אחד שהרי כשהקדים דמו של שעיר קודם נפסל ושייך לומר מתוך שנאמן על של עצמו משא"כ במתנות שבהיכל דאינו תלוי זה בזה שיפסל עי"ז ל"ש לומר מתוך שנאמן וכמ"ש ודו"ק היטב כי חריף הוא. ומדי דברי זכור אזכור מה דהקשה אותי חכם אחד ושמו מו"ה רפאל הכהן נ"י מקרעשיב דמה מביא ראיה מכה"ג הא לפמ"ש הרמב"ן דגבי נדה שאני מתוך שנאמנת על עצמה דהיא שייכה בגווה וה"ה בזה דמתוך שהוא שייך בגוי' שאם נאמינהו שפיגל יחלל יוה"כ בהקריבו אחרות וא"כ שייך בגויה ונאמן. והשבתי דל"ד דשם איירי דהיא שייכה בגוה בהאיסור הזאת שאם היא תשמשו נדה יעברו שניהם גם יחד אבל כאן כל שאמר שפיגל שויא אנפשיה חד"א וצריך להקריב שנית א"כ הוא אינו שייך בגויה כעת דעכשיו נעשה פיגול לדידיה ומה שאמר שהוא פיגול ע"ז כבר עבר ודו"ק: