שואל ומשיב מהדורא חמישאה · חלק מ״ז סימן ט׳

והנה לכאור' ק"ל בהא דאמר ר"י יבישין כשרים ומייתי ראיה מהא דהיו מורישין לולביהן לבני בניהם וקשה לפמ"ש אא"ז הב"ח באו"ח סי' תקפ"ו לענין שופר של איל דהוא מצוה מן המובחר דדוק' בר"ה עצמו הוא דמצוה להיות של איל אבל קודם ר"ה דלא מטי עדן זמן חיובא אינו מחוייב להדר אחר איל ביותר משליש ע"ש ולפ"ז א"כ מה ראיה די"ל דבאמת למצוה מן המובחר ודאי ראוי להיות לחים ולא יבישים רק שכל שהורישו לולביהם וא"כ בטרם שהגיע זמן החיוב שפיר סגי אף ביבישים משא"כ ביו"ט עצמו ואולי שזה השיבו אין שעת הדחק ראיה ולכאור' צ"ב מה תשובה היא זו ובאמת שמזה דייק הראב"ד דבשעת הדחק כשר אף בפסולים ולפמ"ש י"ל דהם ס"ל דמצוה מן המובחר שיהיו לחים והיינו ביו"ט עצמו מחוייב להשתדל שיהיו לח אבל כל שא"א להמצא כל שקודם יו"ט הי' כשר שוב אף ביו"ט עצמו יכול ליקח כיון שאז שעת הדחק הוא ודו"ק אבל גוף דברי הב"ח תמוהין כמ"ש בתשוב' שמה הארכתי לבאר דדבריו תמוהין ובשנת תרי"ג י"א אלול אמרתי ליישב קושיית התוס' דבאמת י"ל דגם הס"ד ידע דר"י פוסל משום ב"ת רק דלהס"ד דלא בעי אגד לר"י א"כ דרך אגודה אינו חשוב כמוסיף דאינו דרך גדילתן וכל דלא בעי אגד ל"ש מוסיף וכמ"ש התוס' בסוכה שם ד"ה הואיל ולכך היה ס"ד דהטעם של ר"י הוא משום נוי ולפ"ז בגמיוניות של זהב דל"ש דרך גדילתן שוב הוה פסול משום הוספה דזהב דל"ש לומר דרך גדילתן דדוק' פרי או עלין שייך דרך גדילתן ולא בזהב ולכך פסול לר"י משום הוספה והא דאמר ר"י במינו היו אוגדין אותן למטה היינו כיון שאגדו את הלולב במינו וניכר שלשם אגד הוא משום דאינו דרך גדילתו א"כ גילה שגם הגימוניות של זהב אינן רק לנוי ואינו מענין הלולב ולא עבר על ב"ת ודו"ק היטב: